אמא פרק 3

אדם הוא החבר טוב שלי , הכרתי אותו בכיתה ז׳ תמיד היה שם בשבילי וגם עכשיו הוא כאן. אני אומר לעצמי בראש שאני נחנק בבית מכול האנשים ושנייה לא עברה , אדם פונה אליי ואומר לי שמחניק פה ועדיף שנצא אם אני רוצה , אמרתי לו חכה שניה הלכתי לאבא שלי שישב בספה עם שתי הסבתות שלי שני הצדדים ושאלתי אותו אם הוא צריך עזרה במשהו עכשיו והוא ענה לי שלא הוא הסתכל עליי במשך דקה עם העיניים החומות כהות שלו ושתק הייתי עם הגב אליו ואמרתי לו שאני יוצא לשאוף אוויר קצת הוא ענב לי בסדר . סימנתי עם הראש לאדם לצאת איתי , ירדנו במדרגות , לא דיברנו עד שהגענו למקום שלנו , המקום שלנו מצאנו אותו לפניי שלוש שנים שטח ענקי , שומם , נקי ואין צמחים אבל כול הקטע המוזר במקום הזה שיש ספסל באמצע פשוט ככה . אני ואדם התישבנו על הספסל . אדם תפס אותי בכתף ואומר שהוא משתתף בצערי אני מניח את היד שלי על הכתף שלו מחייך אליו ועונה לו תודה , אדם עם המבט מבולבל והוא ממשיך להגיד לי תאמין לי אתה אביאל , אתה הזוי , אני דופק לו מבט של תסביר את עצמך ואדם הבין ממשיך להגיד אני מתכוון בזה שאתה לא מתפרק , לא בוכה , לא מביע הרגש, לא… נו איך קוראים למילה הזאת , אני קוטע אותו ואומר תקשיב אני לא הזוי כן כואב לי אבל אני לא מוכן להתפרק מול אחותי הקטנה שבוכה לי בלילה ונרדמת רק אחריי שאני ישן איתה ואומר לה שהכול בסדר אני לא מוכן לבכות מול אבא שלי אני המשענת שלו וכנראה היחידה , אדם שתק הקשיב לי הסתכל עליי בריכוז רק ומתי שסיימתי לדבר
הוא החוויר גם ככה הוא לבן ואז הוא הלבין עוד יותר אני יכול להישבע שראיתי את הוורידים שלו על הפנים , אדם היה בשוק אדם פתח את הפה ואמר לי שהוא לא התכוונתי לפגוע בי בלי ששמתי לב מצאתי את עצמי עומד לא הבנתי למה הוא חשב שכעסתי עליו , אני עדיין מרגיש חנוק אני פשוט מסתובב מאדם ומתחיל לרוץ ממנו אדם לא מבין לאן אני נעלם אדם קפץ מהספסל כדי לצעוק לי אבל זה היה מאוחר יותר מידי כי אני כבר הייתי רחוק מלשמוע אותו או כל בן אדם אחר .