צוחק מי שצוחק אחרון 14

"מה?" היא שאלה לא מבינה "כלום" ליאם אמר והסתכל ישר עם חיוך קטן "בוא" שיין אמרה ואחזה בידו של ליאם "מה? לאן?" ליאם שאל לא מבין והלך מאחורי שיין,הם הלכו אל תוך היער,עמוק עמוק אל תוכו,שיין עצרה בפתאומיות וליאם נתקל בה "הגענו" היא סובבה חצי סיבוב את ראשה והסתכלה על ליאם מזווית העין "הגענו לאן?" ליאם שאל והסתכל על שיין מתקדמת אל עבר ביתן קטן מעץ שהיה מכוסה בזרדים..צבע לבן היה מכוסה על כולו וכמה פרחים מיובשים סביבו "שיין?" ליאם שאל כשהוא בוהה בביתן הקטן הזה "פה.." שיין צעקה לו מאחורי הביתן כשהיא מתעסקת עם כבל חשמל "הנה.." היא אמרה ועל הביתן נדלקו מנורות קטנות שכיסו את כולו "וואו" ליאם היה מודהם מהיופי של הביתן "שניכנס? יש בתוך ערכת עזרה ראשונה ונוכל לטפל לך בפצע.." שיין אמרה אל ליאם ופנתה לפתוח את הדלת המעוגלת "אממ אוקיי.." ליאם אמר ונכנס אחרי שיין "מאיפה את מכירה את הביתן הזה?" ליאם שאל את שיין "שב על המיטה" שיין הורתה לו מתעלמת משאלתו "כן גברתי" ליאם אמר בצחוק וישב על המיטה כששיין חזרה עם קופסא לבנה שממנה הוציאה מספריים גדולות "וואו,וואו,וואו אין מצב שאני נותן לך להתקרב אליי עם המספריים האלה" ליאם אמר ונעמד ליד הקיר "תירגע..אני צריכה לגזור את החולצה" שיין אמרה וליאם העלה חיוך מתגרה על פניו "פשוט תגידי שאת רוצה לקרוע ממני את הבגדים כל פעם שאת רואה אותי.." ליאם אמר ושיין התקרבה אליו "אוקיי..תוריד את החולצה" שיין אמרה וסימנה לו עם הראש להורידה "אוקיי" ליאם אמר והוריד את החולצה ונעמד אל מול שיין כשגופו החטוב אל מולה אך הוא לא התאפק וסינן צעקה מפיו "הורדת את החולצה ושפשפת אותה על הפצע..אני לא רוצה לומר אמרתי לך אבל..אמרתי לך!" שיין אמרה אך לא חייכה אל ליאם "מה קרה?" ליאם שאל את שיין שהתקרבה אל מולו כדי לראות את הפצע "כלום.." שיין אמרה והמשיכה בעניינה "שיין" ליאם לחש לה ומבטה של שיין עלה,עיניו לכדו את עיניה,היא יכלה להרגיש את חום גופו נצמד אליה ומבט מודאג על פניו "מה אתה מסתיר ממני?" שיין שאלה כמהופנטת "כלום" ליאם אמר וחייך חיוך קטן "למה אתה צריך שאני אהיה איתך בתחרות?" שיין שאלה בקרירות את ליאם ניגשת לעניין "אמרתי לך..כדי שהיופי שלך יסיט את המתמודדים מלזכות" ליאם ליטף את שיין קלות אך שיין הסיטה את פרצופה והתרחקה ממנו במהרה "שנינו יודעים שזאת לא הסיבה" היא אמרה והוציאה מן הערכה חומר מחטא "מה זאת אומרת?" ליאם שאל עוקב אחר כל תנועה של שיין "זאת אומרת ש.." שיין שמה את החומר המחטא על הצמר גפן והתקרבה לליאם "שדי נראה לי שאתה מנצל אותי..איכשהו" היא אמרה לו בקרירות ובבת אחת הניחה את החומר המחטא על ליאם ששחרר צעקה כל כך כואבת שהסכין כבר לא כאבה לו "מה יש לך?" ליאם שאל והעיף את שיין ממנו "ליאם.." שיין הסתכלה עליו וחייכה חיוך תחמני "זה עוד מעט יעבור.." שיין החלה לתפור את הפצע וליאם בהה בה,על ידיה העדינות,על תווי פניה החצופים אך היפים מאוד ועל עיניה..שהתמלאו בעצב,זאת הייתה הפעם הראשונה שליאם ראה את עיניה של שיין מלאות עצב "סיימתי" שיין קראה והסתובבה להחזיר את המחט אל תוך הקופסא "מאיפה את יודעת לטפל ככה?" ליאם שאל ולבש חזרה את החולצה שלו "מחר אני אבוא לראות שהפצע בסדר" שיין אמרה וסגרה את דלת הארון שהניחה בתוכה את הקופסא "שיין" ליאם קראה לה אך היא התעלמה ממנו ויצאה מן הביתן "שיין!" ליאם יצא אחריה והחזיק בידה "אל תיגע בי!" שיין הסתובבה במהירות והעיפה את ידו של ליאם ממנה "מה?" ליאם שאל לא מבין "חתיכת שקרן..אין לך בושה? נראה לך שאני לא הבנתי איך הראש התחמני שלך עובד?" שיין שאלה נגעלת ועיניה התמלאו דמעות "הוא צריך אותך חי מה? ואני צריכה להסיט את המתמודדים מלזכות,נכון? אבל לספר לי ש-כ-ל התחרות הזאת היא בעצם..מלכודת נפשות אחת גדולה,את זה לא טרחת לספר?" שיין שאלה את ליאם שהיה נבוך מלהסתכל עליה "תסתכל עליי!" שיין צעקה לו ודמעותיה החלו לזלוג אחת אחרי השנייה "שאם אתה מתחרה אין סיכוי שאתה יוצא מזה בחיים..אתה יכול למות! פאקינג למות!" שיין צרחה על ליאם והתקדמה אליו "אתה יכול להשאיר את ההורים שלך לבד,את מייק,את מרי..או.. " שיין החלה לומר אך הפסיקה היא אחזה בשערו והחלה לבכות "אני מצטערת..אני לא יכולה.." שיין אמרה וקירבה את ראשה אל של ליאם "אני פורשת" היא נסה לאחור וליאם תפס אותה בידה "שיין" ליאם קרא לה "זה מאוחר מידי" ליאם אמר לה והמשיך "רציתי לפרוש..ידעתי שהמזל לא ילך לקראתי לתמיד" ליאם אמר ופניו נשארו אדישות וקרות "רגע..זאת לא הפעם הראשונה שלך?" שיין שאלה אותו נסערת "שיין.." ליאם ניסה להסביר את עצמו אך לשווא "ממתי?" שיין שאלה בקרירות "שיין בבקשה.." ליאם ניסה להסטות אותה מהנושא "ליאם! ממתי?" שיין שאלה וניגבה את דמעותיה מלחיה "כשהייתי בן 16 אבל.." שיין הסתכלה על ליאם המומה "למה?" שיין קפצה לשאלה אחרת וליאם ניסה להתקרב אליה אך היא נסוגה לאחור "ליאם תענה על השאלה!" שיין חיבקה את עצמה והתרחקה מליאם "שיין זה לא העסק שלך! תתרחקי!" ליאם הלך מן המקום כעוס ועצבני ויכל להרביץ למישהו מרוב כעס "ליאם!" שיין הלכה אחריו "תעצור רגע!" שיין התעצבנה גם ואחזה בזרועו של ליאם "מה שיין? מה?" ליאם הסתובב בכעס והסתכל על שיין "שבוע הבא.אני עושה את המרוץ.ויהי מה." ליאם הפנה את גבו אל שיין והמשיך ללכת כאילו כלום לא קרה..
"היי" מייק ירד במורד המדרגות בקלילות "הי" ליאם אמר היי יבש ועבר על פני מייק "אתה..בסדר?" מייק שאל מהסס "אני נראה לא בסדר?" ליאם שאל בכעס את מייק "ת'אמת? בלוק הזה לא ממש" מייק אמר ולאחר מכן צחק אחרי שראה חיוך קטן עולה על פני של ליאם "מה קורה?" מייק שאל כשהוא עולה חזרה במדרגות ונכנס לחדר "כלום.." ליאם אמר והוריד את החולצה "איפה שיין?" מייק שאל את ליאם מחפש בראשו
"לא פה כמו שאתה רואה"
"את זה הבנתי..בגלל זה אני שואל איפה היא איינשטין"
"בטח בדרך הביתה"
"בדרך מאיפה?"
"מהיער.."
מהיער? אתה מטומטם או שאתה עושה את עצמך?"
"מה?"
"ליאם זה יער..היא יכולה להיפצע!"
"תירגע..היא בטח עכשיו בכניסה לבית"
"אממ רק רגע..לא היא לא!"
"תירגע! אני מבין שזה התקופה שלפני הפעם בחודש אבל תרסן את עצמך!"
"חה חה קרעת עכשיו,אם היא לא חוזרת עד הבוקר וקרה לה משהו..זה באשמתך"
"לילה טוב מייק"
"לילה טוב מכחישן סטרואידים"
"מייק!"
"קראת לי?"
"אני לא לוקח סטרואידים,בפעם האלף!"
"הצעד הראשון זה להודות בבעיה ליאם,לילה טוב.."