הפסלון- פרק 11- העלילה מתהפכת!

בפרקים הקודמים-
לפתע נשמע קול מוזר.
לפתע, מול השלושה נראה נשר בעל נוצות שחורות ולבנות ומקור חד מתקרב אליהם בצורה מאיימת. למזלם של השלושה, מנדי התעופפה ימינה במהירות והתחמקה בשנייה האחרונה מהנשר.
"אוי לא!!" צרח דייב "זה נשר שאמנדה שלחה!"
"הם לא נגמרים!!" צרח ג'ק בפחד
"לא משנה מכמה נשרים נתחמק, תמיד יבואו עוד!!" צרח דייב.
לפתע, הנשרים עשו מעגל מסביב למנדי ולשלושה. לא היה למנדי לאן לברוח. גם לא למטה, אל הקרקע, כיוון שגם מתחת לעטלפית עפו נשרים ושמרו.
העטלפית ניסתה לברוח, אך הנשרים סגרו עליה.
"אתם," צחק אחד מהנשרים "באים איתנו" וכל הנשרים נתנו לג'ק, דייב וסמרג מכה ושלושתם התעלפו.
כששלושתם פקחו עיניים, הם ראו שהם נמצאים בתוך תא כלא בתוך מבנה סגור שהם לא ידעו איפה הם בכלל.
לפתע, סמרג ראתה מעבר לסורגי התא את מנדי כבולה בשרשרת פלדה שכבלה את זרועותיה.
סמרג ראתה שמנדי התאבקה קשות וניסתה לברוח, אך לא הצליחה.
"שלום" צחקה אמנדה שעמדה מעבר לסורגי תא הכלא שבתוכו היו כלואים ג'ק, דייב וסמרג "שוב".
דייב לחץ על כפתור חליפת גיבור העל שלו, וניסה לחתוך את הסורגים, אך ללא הצלחה.
"הסורגים חסינים להכול! והפעם, באמת להכול! זה לא שיש להם איזה כפתור השמדה עצמית" צחקה אמנדה.
השלושה הבינו שהיא ידעה על זה שהם ברחו מהכרכרה.
"עכשיו, אני יודעת שאת, פיית הלגאן," דיברה אמנדה אל סמרג "ממש אוהבת את העטלפית הזאת. ואת רואה את השרשראות פלדה שבהם היא כבולה? אלה שרשראות מחשמלות במיוחד שפרופסור אייץ' המציא" הסבירה אמנדה "עכשיו, אם לא תיתנו לי את הפסלון, אני אחשמל את החברה הטובה שלך וזה יהיה הסוף שלה!!" צחקה אמנדה.

פרק 11-
השלושה חשבו רבות על מה לעשות.
"קדימה, אני מחכה" קראה אמנדה בקוצר רוח
"טוב" אמר דייב "החלטנו החלטה"
"כן, ומה היא?" שאלה אמנדה ברשעות.
סמרג בכתה.
"קחי את הפסלון" אמר דייב והוציא את ידו דרך הסורגים, והתאבק בעקרונותיו.
הוא כל כך לא רצה לפתוח את אגרופו, כי ידע שאם הוא ייתן לאמנדה את הפסלון, הם בחיים לא יצליחו לשחרר את המרגלים, ויאלצו לשחרר את גנרל ראוסטק, וזה יהיה סוף העולם.
לבסוף, דייב פתח את אגרופו ובידו התגלה הפסלון בצורת האש המבריק.
"הו, כן!" צחקה אמנדה "הפסלון האגדי! פרופסור אייץ' יהיה כל כך גאה בי!" אמרה וחטפה מידו של דייב את הפסלון
"עכשיו שחררי את מנדי! מיד!" צרחה סמרג בעצב כשירדו לה דמעות שהרטיבו לה את כל הפנים
"הו, מסכנה שכמוך" צחקה אמנדה בצחוק מרושע "אני לא אשחרר את העטלפית החמודה שלך"
"מה!? אבל זאת הייתה העסקה!! אמרת שאם ניתן לך את הפסלון, תשחררי את מנדי!!" צרחה סמרג בזעם
"אה, אז" חשבה אמנדה על תירוץ "שיקרתי" אמרה בקול מרושע והניחה על כתפיה זוג טילים והפעילה אותם "אז להתראות! ושתירקבו כאן! הא- הא- הא!!" צחקה אמנדה ועפה עם הטילים שלה אל מחוץ לשבי.
"מנדי!!" צרחה סמרג
"אנחנו חייבים לרדוף אחריי אמנדה ולחטוף ממנה את הפסלון חזרה!!" קרא דייב
"אבל מה עם מנדי?" שאלה סמרג.
דייב נאנח. הוא לא רצה להתעכב.
"טוב, תצילי את מנדי שלך" אמר.
סמרג הוציאה משיערה הלבן מפתח. מפתח זהב ומבריק.
"מה זה?" שאל ג'ק.
סמרג קראה:
"זה הוא המפתח הקסום. הוא ניתן לי על ידי ראש הכפר שבו גרתי. באאורין. בכבודו ובעצמו" אמרה סמרג
"וואו" ג'ק התפעל מעברה המרשים של הפיה.
"המפתח יוכל לפתוח כל דבר. ובאמת ניסיתי כאשר הייתי גרה בכפר, וזה באמת היה יכול לפתוח כל מקום. כמובן שאם היו כמה מפתחות, לפורצים ולגנבים היה יותר קל לפרוץ לבתים, אבל למזלם של תושבי הכפר התמימים, יש רק מפתח קסום כזה אחד. והוא אצלי" צחקה סמרג וניסתה לפתוח עם המפתח את הסורגים של התא.
ניסיונה צלח, והדלת נפתחה.
השלושה יצאו וסמרג השתמשה עם המפתח שלה כדי לשחרר את מנדי.
מנדי שוחררה, השלושה עלו עליה והיא עפה ויצאה מהשבי.
"איבדנו את אמנדה!" קרא בזעם דייב "עכשיו איך נוכל להשיג את הפסלון ולשחרר את המרגלים?"
"היא בטח בדרך אל הכלא האפל, בדרך להביא את הפסלון אל פרופסור אייץ', ככה היא בעצמה אמרה" אמר ג'ק
"אז בואו נגביר מהירות!" קראה באופטימיות מלאה סמרג "קדימה, מנדי! יותר מהר!".
כשהעטלפית יצאה לדרך, אל הכלא האפל, מאחורי שיח שעמד לא רחוק ממקום המראתה של העטלפית, התחבא ילד בעל שיער בלונדי, לא קצר לא ארוך. עיניים שחורות כמו החושך וטור שיניים ישרות. הוא היה בגיל 17, 18 כזה. הרבה יותר גדול מג'ק.
היה לו לבוש שחור עם גלימה שחורה שמגיעה עד קצת יותר מהירך.
הוא החזיק כדור בדולח, וליטף אותו בידיו, עצם עיניו וקרא:
"האגיר, האגיר, זה דיית'ן. מה? כן. העטלפית ברחה. כן, ועליה נמצאים הפיה, הבן אדם, וגיבור העל. כן- כן. הם בדרך אליך. כן. מה אתה רוצה שאני אעשה להם? כן. זה יהיה הסוף שלהם. להוביל אותם אל הבוץ הטובעני? כן? אוקיי, בסדר. זה יהיה מעולה. בסדר. ביי, אבא" אמר הילד ונעלם בין העצים בריצה.