סובבת לי את הראש

אתה סובבת לי את הראש הרגע הראשון שראיתי אותך וישר הבנתי שאני הולכת עוד לבכות הרבה בגללך ובאמת זה קרה, בכיתי, התעצבנתי ובעיקר כל פעם מחדש התאהבתי בך יותר ויותר.
אני מסתכלת עליך עובר במסדרונות עם הגוף החסון שלך ומפזר מבטים לימין ולשמאל כאילו שהכל שייך לך, כך אתה ממשיך ללכת ואז אתה נעצר לרגע ומסתכל עליי ואמנם אתה לא אומר אף מילה אבל העיניים שלך מספרות סיפור שלם ואני משתדלת בכל כוחי לא להגיב ומחזיקה את עצמי לא להסמיק ואתה ממשיך כמו תמיד.
אני כל כך רוצה שתיגש אליי אבל אז אני פוחדת שאגמגם ושאתפדח מולך כמו איזה ילדה קטנה ולמרות שקל לי לדבר עם בנים, איתך זה סיפור אחר לפי מה שהלב שלי אומר לי.
כולם מסביב קולטים שאני לא עוד איזה מתלהבת מהמראה שלך שמגיבה לך עם לבבות על התמונות שלך באינסטגרם ויודעת איפה בילית בשישי האחרון ואיפה תהיה מחר בערב, כולם כבר מבינים שלי לא אכפת מכל ה"אבק" הזה כי אני רוצה את הביישן שמסתתר מאחורי כל המסכות האלו.
אני נוסעת לבית ספר ושומעת את השיר של אליעד "אור" ואני עוצמת את העיניים ורואה אותך שר לי סרנדה ואז אני נדהמת מאיך כל דבר קטן מזכיר אותך וגורם לי לחשוב עליך עוד ועוד וככה זה כל בוקר מחדש עד שיום אחד משהו אחר קרה.
אתה עלית על האוטובוס.
כנראה בגלל השעה המוקדמת היית עייף מדי בשביל לעמוד ואיך הגורל סידר שהמקום היחידי הפנוי באוטובוס היה לידי ובהתחלה אולי קצת היססת אבל אז באת והתיישבת לידי והופתעתי מכך ולקחתי את עצמי בידיים ושאלתי אותך "למה פתאום אתה על האוטובוס ועוד כל כך מוקדם?" ואתה ענית "אני יודע עליך הכל, גם איך ומתי את מגיעה לבית ספר והבנתי שאם לא אתפוס אומץ אני בחיים לא אוכל להגיד לך כמה שאת סובבת לי את הראש וכמה אני אוהב אותך".
באותו הרגע הסמקתי והשפלתי את עיניי ואתה שמת את ידך הימנית על היד השמאלית שלי ועם השמאלית שלך ליטפת לי את הפנים ונישקת לי את הלחי.