שטיח לבן

על השטיח הלבן היא צועדת,
כל צעד מתמלאת חרטה.
הינומה שמזכירה לה כלא,
חונקת את רצונה.

והוא חיוך מזייף,
היא פחות יפה עם שמלה.
דופק הלב שוב עולה,
שונא את המילה אהבה.

הפרחים מתפזרים על שטיח,
האורחים חסרי נשימה.
מאז הוא לא מחייך,
והיא עוד לא התחתנה.

על רצפה לבנה היא צועדת.
כל צעד מתמלאת בתקווה.
עוד לא התרגלה אל השקט,
רק האורחים עדין צועקים בלבה.