תאריך תפוגה .
שנה, חצי שנה, חודש, שבוע, יום, שעה, דקה, שניה.
זמן.
הזמן הוא אנחנו.
ולנו יש תאריך תפוגה.
מחר אני שם והיום אני פה.
הכל משתנה עם הזמן.
מה הכוח של הזמן, איך אפשר לעצור אותו? האם ניתן לשנות אותו? התשובה היא לא.
יעבור הזמן ואז גם אנחנו כבר לא נהיה פה.
אז איפה נהיה? מה יקרה לנו?
לכל אחד יש את הזמן שלו.
מתינוק שנולד עד איש מבוגר.
מתישהו הם לא יהיו פה.
מה יעלה בגורלם? אחרי שהזמן שלהם יסתיים בעולם? מה יהיה איתם?
מהו כוחם של הרופאים אם מהמוות הם לא יצליחו להציל אותי?
מהו כוחם של המדענים אם לנושא הכי חשוב הם לא מצאו פתרון.
מה יהיה איתנו שכבר לא נהיה פה?
מה יהיה עם העולם? האם הוא ימשיך?
האם השמש תזרח מחדש ואנשים יתנהלו כאילו הכל כרגיל גם שלא אהיה פה?
האם אנשים ימשיכו להתקיים?, האם ילדים ימשיכו להתרוצצץ האם החיות ימשיכו לשחק כשלא אהיה פה?
האם אהיה חסר? איך יזכרו אותי ?
אני חשוב? מה אני בכלל? כל העולם הזה ואני רק איש אחד ! איש קטן לא בעל משמעות.
אבל גם אם כן.
האיש הכי עשיר בעולם והאיש הכי עני בעולם יגמרו שניהם באותו המקום – באדמה.
מה זה משנה אם אהיה מפורסם או אם אהיה הומלס? מה זה משנה אם אסבול כל חיי או אם אשמח כל חיי? הם יסתיימו באותה המידה.
ובמאית שניה שבה אסיים את חיי אשכח כל רגע שהיה בהם.
למה בכלל אני נקשר לאנשים אם בעוד כמה זמן הם יעזבו אותי והכל יתנקם בי?
איך אצליח להיפרד מכלבי? מהוריי? מסביי? מחבריי?
איך אצליח להפרד מאנשים ? איך ?
מה עם האהבה שלי אליהם? לאן היא תלך? מה אעשה עם כל מה שאני מרגישה כלפיכם?
מה אעשה עם כל מה שאני רוצה להגיד ולעשות איתכם?
אז מה זה משנה? מה זה משנה מה אנשים עוברים וצוברים בחיים?
הכל כל כך חסר משמעות מעצם העובדה שכולנו נסיים אותו דבר וגורלנו כבר חרוץ בסלע.
כל אחד והזמן שלו. התאריך שלו והמקום שלו.
אך בסוף כולנו כבר לא נהיה פה.
נסיים פה את הזמן שלנו ונרקב באדמה , נאכל ונסתיים לעד.
אך מצאתי את הטעם לחיים והוא שאם אתה מעביר אותם עם מישהו שאתה אוהב אתה יכול להרגיש שעשית את שלך בעולם הארור הזה.
תגובות (1)
וואו מעורר השראה