שעון מתקתק
שתיים בלילה, שלוש בלילה, ארבע בלילה, חמש בבוקר, שש בוקר, שבע בבוקר, שמונה בבוקר, תשע בבוקר, עשר בבוקר, אחד עשרה בצהריים, שתיים עשרה בצהריים.
כל פעם מחדש. כל פעם יוצא לעבודה בשתיים עשרה בצהריים, מסיים לעבוד בשמונה בערב ויוצא לשתות עד שתיים בלילה.
אני לא רואה חברים, אני לא רואה משפחה, אני לא רואה אפילו חתול.
אני עובד בחדר חשוך, מול מסך וסופר מספרים, משתיים עשרה בצהריים עד שמונה בערב מספרים.
תשע בערב שוט
עשר בלילה בירה
אחד עשרה בלילה צ'ייסר
שתיים עשרה בלילה קוקטייל
אחד בלילה בקבוק וודקה נקי
שתיים בלילה מקיא.
מקיא את כל המספרים שראיתי היום בשביל לספור אותם מחדש בשתיים עשרה בצהריים.
את המשכורת אני מקבל בדואר, אני לא יודע בשביל מי אני עובד, אני רק יודע שאת המספרים שאני סופר אני כותב בדפדפת ומשאיר בקלסר ולמחרת הוא כבר לא שם.
יום אחד לא היו מספרים לספור.
היו צורות לשרטט, שירטטתי והשארתי בקלסר, סיימתי לעבוד בשלוש בצהריים, לא הבנתי מה אני אמור לעשות עד תשע בערב. אז יצאתי לרחוב והסתכלתי על אנשים הולכים ומדברים, אבא עם הילדה שלו, זוג מבוגרים מחזיקים ידיים, ילדה בת 16 מוציאה את הכלב שלה, כמה סטודנטים לומדים. ישבתי בספסל עד שמונה בערב.
בתשע בערב שוט
בעשר בלילה בירה
אחד עשרה בלילה צ'ייסר
שתיים עשרה בלילה קוקטייל
אחד בלילה בקבוק וודקה נקי
שתיים בלילה תלוי.
תגובות (2)
אולי זה ישמע אכזרי אבל בסוף צחקתי חחח אהבתי את הסיפור הוא סיקרן אותי עד שהגעתי לסוף.
:-)
קראתי את שלושת הסיפורים שלך, מרגיש שבא לתת לך חיבוק. גדול.