האמריקאי שהרג אותי

הקדמה: אני חדשה פה וכדי שפחות או יותר תבינו מה שקורה כרגע בחיים שלי אני אכתוב את האירועים של החופש האחרון שלי.
זה מין סיפור אהבה, לא מהסוג הילדותי ואני ממש מקווה שתאהבו.
דמויות:
ירין- החבר הכי טוב, האח שבחיים לא היה לי.
חיוך תמידי על הפנים, בן 14, נוטה לאלימות קשה. אכפתי אוהב משמח ומשתדל להיות אדם טוב.
אני: מירם- כיפית זורמת, מחפשת אהבה, מושפעת מירין. וסך הכל רוצה שיהיה לו טוב
בת 13 עם הרבה שמחת חיים אבל באותה תקופה, דיכאון קשה.
אלין: החברה הכי טובה, הבסטי שדואגת. מצחיקה וחמודה. ילדותית ואחת שמחפשת "צומי".
אוהבים אותה בכל מקום. בת 13 עם אהבה לספורט ריקודים ותזוזה גופנית.
רואי: מופנם ורגיש. בדרך כלל לא אומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, התמכרות קשה לאופניים. לפעמים מעט קשה הבנה. בן 14 עם בעיות חברתיות שעלה מאמריקה לאחר שגר שם 6 שנים.

אז נתחיל.
בקיץ האחרון קרו לי הרבה דברים, הכרתי את ירין והתחברנו. רואי שהוא הנכד של השכנה שלי חזר לארץ וכרגע מתגורר אצלה. ואת האמת.. בחיים לא חשבתי שזה יקרה. את אלין אני מכירה מגיל 0 אם לא לפני. ואת ירין אני מכירה מהגן אבל התחברנו בעיקר בחופש.
אז מה קרה? וואו זה מסובך…
נתחיל ביום שראיתי שרואי חזר מאמריקה.
"קארין את באה?" אני שנייה הולכת לשכנה שלי להביא משהו.. קארין אחת החברות הטובות ואני רצינו ללכת לראות סרט באותו יום אבל כמה דברים שיבשו לנו את התוכניות לפני שהן יצאו לפועל.
"בסדר מירם אני באה, אבל אני לא נכנסת אליהם.. אני לא מכירה אותם." היא עמדה על הכביש וניסתה להיראות קשוחה.
"אל תיכנסי אבל אני צריכה להביא לאמא שלי משהו מאביגיל." עליתי במדרגות לכיוון הבית ופתאום הדלת נפתחה, עמד שם נער, בן גילי אם לא יותר, מוכר אך שונה שאת פניו זיהיתי.
"היי! מירם!" הייתי טיפה בשוק כשהוא די התרגש לראות אותי והרים את היד כדי לעשות לי שלום.
"רואי?" העפתי את התלתלים מפניי וניסיתי לראות את הראיה שלי לא נדפקה פתאום.
"כן! כמה זמן לא ראיתי אותך, נמכת? או שאני גבהתי?" שנה שעברה כשנפגשנו בחופש הוא בקושי הגיע לי לצוואר. עכשיו אני צריכה להתסכל למעלה בכל פעם שאני רואה אותו.
"היי, תראה אני פשוט חייבת לזוז.. ניפגש ונדבר על הכל מאוחר יותר?"
רואי התחיל לרדת במדרגות ונראה טיפה מאוכזב… "בסדר, יצאתי לסיבוב אופניים, כשאני אחזור אולי נלך למגרש?"
חשבתי על זה טיפה ודי קרץ לי הרעיון.. "בטח, למה לא.."