כשהוא יקום

קמתי בשש בבוקר כמו תמיד, נטלתי ידיים, התארגנתי מהר וירדתי לבית המדרש להתפלל. אחרי שחרית ירדנו לחדר האוכל, לאכול את ארוחת הבוקר הרגילה, לחם, גבינה, ביצה וסלט עם מלח ופלפל. ישבתי בשולחן הרגיל שלי, עם בני, יוסף, מאיר ושאר הבנים. דיברנו על החתונה של בנו של הרב אריה שסוף סוף עתידה להתקיים השבוע. בנו של הרב אריה היה בן 26, כן 26 ועוד לא נישא! זו הייתה מבוכה גדולה למשפחתו של הרב אריה שבנו לא מצא שידוך בגיל כה מבוגר וכולנו שמחנו בשמחתו כשעול זה הוסר מכתפיו. אילו היינו מודעים למה שקורה בינתיים בארץ, לא היינו מדברים על חתונת בן הרב.
אחר הארוחה עלינו שוב לבית המדרש לסדר לימוד. היום אני והחברותא שלי, יוסף, זה מהשולחן מקודם, עסקנו בסוגיה מעניינת בעניין "זה ניהנה וזה לא חסר". הלימוד עבר די חלק והבנו את הסוגיה על בוריה, אחר כך עברנו למפרשים ודנו קצת יותר לעומק. אפילו הספקנו לעבור על המפרשים שהרב אריה אמר שידבר עליהם בשיעור. זמן הסדר נגמר ואחריו בא כמובן השיעור. נשארתי בבית המדרש לשיעור של הרב אריה ואילו יוסף עלה אל קומת הפנימייה לשיעור של ראש הישיבה. אתם מבינים, יוסף היה בשיעור מעלי, אני הייתי שיעור ג' והוא היה שיעור ד'. נחמד שיש חבורתא מנוסה ממך, אך לפעמים זה קשה שלא לקנא בו ולרצות קצת מן התהילה לעצמך, אבל לא נורא, בשנה הבאה כנראה שגם אני אעלה לשיעור ד'. השיעור היה מעניין, אך לא מאתגר במיוחד, היות וכבר למדתי את הסוגיה על כל מפרשיה בסדר עם יוסף. אחרי השיעור התפללנו מנחה, ואז ירדנו לחדר האוכל לארוחת צהריים. היום היו אטריות עם קציצות ורוטב, לא המאכל האהוב עלי, אבל אני אשרוד. שוב ישבתי באותו השולחן ושוב דיברנו על משהו חסר חשיבות. בסיום הארוחה עליתי שוב אל בית המדרש ונפגשתי עם החברותא השני שלי, מאיר, גם הוא מחברי השולחן, לסדר שני. עם מאיר קצת יותר קשה לי ללמוד היות והוא תלמיד שיעור א' וקצת קשה הבנה, כך שאני צריך להסביר לו כל נושא מאוד לאט ולעתים מספר פעמים, מה שמעכב אותי בלימוד ולפעמים קצת מציק, אך אני יודע שאני עושה איתו חסד בזה שאני חונך אותו, מה גם שאני יודע שכולנו היינו ככה בהתחלה ובעזרת השם מאיר יקלוט את הדברים מהר ויהפוך לתלמיד חכם גדול.
אחרי הסדר הגיעה סוף סוף ההפסקה. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני כל היום רק מחכה להפסקה בקוצר רוח, אני ניהנה מן הלימוד, אבל ההפסקה זה הזמן שלי לעשות מה שאני רוצה, להקדיש קצת זמן לעצמי. בכל מקרה, היום החלטתי שאנצל את ההפסקה להתעדכן קצת במה שקורה בארץ אז עליתי לחדרי, נשכבתי על המיטה והדלקתי את הרדיו. ואז שמעתי את זה, שמעתי ולא יכולתי להאמין למשמע אזניי, השדרן ברדיו הכריז על בנייתו של בית המקדש השלישי! מיד כיביתי את הרדיו ורצתי לספר לחבריי, יצאתי מחדרי ומרוב התרגשות פשוט צעקתי בקולי קולות ברחבי מסדרון הפנימייה "בית המקדש השלישי נבנה! בית המקדש השלישי נבנה!" בתחילה חשבו אותי חברי ללץ או למשוגע, אך מהר מאוד התקבצו בחורי הישיבה בחדרי והאזינו לתשדיר הרדיו שאמר זאת בפירוש, בית המקדש השלישי נבנה.
החלטתי לאסוף את חבריי ולנסוע להתפלל ערבית בבית המקדש. סיפרתי זאת ליוסף והוא אהב את הרעיון שלי. יחד הצענו זאת למאיר ולבני וגם הם הסכימו בשמחה. אז שאלנו את המשגיח אם אפשר לנסוע והוא כמובן התיר לנו. לקחנו את התפילין שלנו (ההלכה אומרת שבכל פעם שיוצאים לטיול, אפילו אם מתכוונים לחזור לפני שחרית, צריך לקחת את התפילין ליתר ביטחון), ירדנו למטה, נכנסנו ארבעתנו לאוטו הישן של יוסף, זה שלקח אותנו לטיולים רבים ונסענו.
רק כשהיינו בדרך וכבר לא יכולנו לחזור הבנו שלבית המקדש לא נגיע בזמן לערבית. מסתבר שחוץ מאיתנו, בערך לכל עם ישראל היה את אותו הרעיון, וכך, בדרך לירושלים היה הפקק הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה, אם לא בכלל. אז החלטנו לעצור בצד הדרך ולהתפלל ערבית. לאחר מכן חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה. הנסיעה נמשכה עד שעות הבוקר המאוחרות וכשסוף סוף הגענו אל בית המקדש, לא נתנו לנו להיכנס כיוון שאנחנו טמאים כמובן. התפללנו שחרית מחוץ לבית המקדש (טוב שלקחנו את התפילין איתנו) וחזרנו אל האוטו, בדרכנו אל הישיבה. בדרך חזרה שמענו תכנית ברדיו, היה שם רב שדיבר נגד בית המקדש. מסתבר שגדולי הפוסקים מתנגדים להקמת בית המקדש ואומרים שהמקדש הזה הוא בכלל לא בית השם. "מי שהקים את בית המקדש הזה חטא חטא גדול ומפלג את עם ישראל." אמר הרב שדיבר ברדיו. "אבל איך אתה יכול להגיד דבר כזה? הרי בית המקדש הוא המקום שמאחד את העם." שאל אדם אחר, שכנראה תמך בבית המקדש. "כשהקדוש ברוך הוא שוכן בו, אז המקדש מאחד את העם, אבל המקדש הזה, אין הקב"ה שוכן בו."
"אז איך אתה מסביר את זה שהוא נבנה ביום אחד? זה הרי נס!"
"אני אומר שזהו כישוף! גם שבתאי צבי, משיח השקר הידוע עשה הרבה "ניסים" במרכאות."
וכך נמשך הוויכוח עד שחזרנו אל הישיבה, שם הודיע לנו ראש הישיבה בשיחה מיוחדת שאין להגיע אל בית המקדש הזה ויש להחרימו משום שהוא בית עבודה זרה.