גלגל החיים-פרק 16

״את יותר מדי מאושרת לאחרונה״אמר טומי כשחייכתי לעצמי,בזמן שאני ממרקת את הכוסות שעומדות בשורות מסודרות למדי שרק טומי הפדנט יכול לסדר.
״אתה ממורמר״אמרתי מוחקת את החיוך.
״או״הוא אמר מוחה את ידו על הבר ״ככה אני אוהב אותך!״.
״כמו שאמרתי״אמרתי בעצימת עיניים ״ממורמר״.
״מעניין איפה המנהל המחורבן שלנו״הוא מלמל ״בטח סופר תשטרות שבין האצבעות ברגליים שלו בזמן שאנחנו מנגבים כוסות,כוס עמק…״
הרמתי את מבטי אליו מתחילה להתפרץ בצחוק,אם רק בר היה שומע איך הוא מדבר עליו טומי היה מוצא את עצמו מחוץ לאולם אחרי שחטף קצת מכות.
אבל אני השתעשעתי,כי הצורה שבה טומי תיאר אותו די הזכירה לי את הדרך שבה אני אוהבת לעקוץ את בר כשהוא מעצבן אותי.
״את גם צוחקת מזה״הוא אמר ופרצופו נהפך לעוד יותר עגום.
״את באמת יותר מדי מאושרת״הוסיף ועזב אותי לבד בבר,כמיואש ממני,ליאן שסוף סוף מאושרת אחרי 5 שנים.
צעדתי אחריו מגלגלת עיניים,
״תפסיק לקחת אותו כל כך קשה,זה בסך הכל עבודה צדדית שלך כדי להשיג קצת כסף ללימודים״אמרתי מנסה לעודד אותו.
״הוא מניאק ליאן״הוא אמר ולקח מהמדף שמטבח צלחת,מוזג לעצמו תפוחי אדמה מלאים בכל טוב השמן.
״זה מלא שמן טומי״אמרתי ״חבל על הפנים החלקות שלך״.
״את רואה?״הוא שאל ״הוא גם מרעיל אותנו כל פעם לפני אירוע באוכל מסריח המזד…״
הנחתי את ידי על פיו,קוטעת את הקללה בדקה התשעים.
הוא בכל זאת עכשיו מוציא את הילדה שלי מהגן,ולוקח אותה הביתה אל מאי.
ואני יודעת כמה קשה יהיה לו בטח לחייך בנימוס לגננות המציקות לפעמים,וכמה קשה יהיה לו להרגיש שהוא מחויב מדי ושאולי עשה טעות שהכל קרה מוקדם מדי.
ואני חייבת להודות,גם אני מרגישה שהכל רץ בנינו,וזה קצת מפחיד אותי.
כי אחרי חמש שנים שבהם התעקשתי לדחות כל ניסיון להתאהבות,זה פתאום בא ומכה בי בבת אחת כמו הגל הראשון של צונאמי.
ואז אחרי שטומי לא מפסיק להתלונן על כמה שנמאס לו מהמקום החרא הזה,ומבר המנהל החרא הזה,ואני מסתמסת עם מאי שמודיעה שהוא הביא את מיקה הביתה והיא בדיוק מכינה לה פתיתים עם קטשופ.
אני שומעת את הצעקה המוכרת והקלאסית שלו,
״כולם בבקשה לתדרוך!״והוא עומד עוד לא לבוש בחליפה המדהימה שלו,אבל לבוש כרגיל בצורה מדהימה.
ואני חושבת שאם זה ימשך ככה אני יצטרך לדפוק הופעות יותר טובות משלו בכל יציאה שלנו.
ואז אני נעמדת בחצי הגורן של המלצרים,כמו בצבא.שהוא כל כך אוהב.
והוא מדבר ומדגיש שאין מקום לטעויות,שהכלה והחתן משלמים יותר מדי כסף כדי שמלצרים ידפקו להם את האירוע.
שהוא לא מתכוון לגדל פה ילדים,ומי שלא טוב לו מוזמן להניח את הסינר בכניסה לאולם וללכת.
ואני מיד מביטה בטומי שעומד מאחוריו בבר,שעליו שעון בר למרבה האירוניה.
והוא מביט בי במבט רצחני,ומתעב,ואני באמת חושבת מה גרם להם לשנוא אחד את השני בצורה כל כך קיצונית.
״לנה״הוא מקריא את שמי ״את תיהיי היום על שלוש שולחנות,כי למרבה הצער יש מלצרים שלא מקצועיים כמוך והם מבריזים בדקה התשעים״.
ואני מהנהנת בפוקר פייס,כמוהו בדיוק.
שנינו טבעיים בזה,אין לנו את החיוכים הטיפשים והמובכים בגלל הקשר הסודי.
זה כאילו ששנינו עושים פרדה מוחלטת בין העבודה לבין החיים האישים.
״לנה״הוא קורא אלי שכל המלצרים מתחילים להתפזר כל אחד לעבודתו.
אני מתקרבת בפנים הרגילות שלי,
״היא היתה ממש עייפה היום״הוא לחש מביט בעיניי,ותוך כדי מסביב לבדוק את השטח.
״היא נרדמה לי באוטו,אז מאי אמרה שהיא תנסה כמה שיותר לסחוב איתה וככה היא תישן מוקדם היום״הוא הוסיף.
״לא היית צריך בר,באמת שאתה עושה מעל ומעבר״אמרתי ממשיכה בהבעות פנים שיגרתיות למדי.
״שטויות״הוא אמר מוריד את מבטו ממני,ואני מבינה שזה סימן ללכת.
ואז הוא תופס בידי באחיזה החזקה שלו.
״נהנתי מאוד בשבת״הוא אומר וסוף סוף הוא מחייך חצי חיוך,גורם לי לחייך חיוך שלם.
אני מהנהנת לאישור ומתקדמת אל המטבח,נזכרת בשבת.
״אני רוצה את תל אביב,דיזנגוף סנטר״הוא אומר בפנים נוקשות.
״אני רציתי את זה!״מוחה מאי בטון ילדותי.
״חבל״הוא אומר ומניח את חבילת השטרות על מרכז המונפול,ואז מניח את בית המלון על תל אביב דיזנגוף.
״אתה בן אדם תחרותי מאוד,בר״היא אומרת ועיניה מתכווצות במבט בוחן.
״אני קונה את ירושלים,המלך דוד״אני אומרת בחיוך,מתקשה להסתיר את כך שאולי קצת רימיתי בזמן שהם היו עסוקים להתווכח על תל אביב דיזנגוף וזרקתי את הקוביות שוב אחרי שיצאתי על בית כלא לפי מספר הקוביות.
״את אולי חושבת שאני לא ראיתי ליאן״הוא אומר.
״אבל רימית״אמרה במידיות מאי משלימה אותו באופן די מושלם.
״אני לא רמיתי…״מלמלתי מביטה בשניהם בהלם.
הם נותרו במבט הקשוח שלהם,
״נו באמת״אמרה מאי משלבת את ידיה.
״ליאן…״בר עצם את עיניו בטון מתנשא ״אני חושב שאת צריכה לחזור אל מספר הקוביות שהצביע על 5 שאומר שאת בעצם,בדיוק צריכה להיות בכלא״.
עיני נפתחו,ואוו?מתי הוא הספיק לקלוט את זה?אני די בטוחה שהבטתי בהם והם היו עסוקים בלהתווכח.
״אמא!״צעקה של מיקה נשמעה מהחדר והיא החלה לבכות את הבכי הרגיל שלה כשהיא קמה משנת צהריים.
״טוב,אתם תמשיכו לריב כמו ילדים,אבל לי יש ילדה לטפל בה״אמרתי בטון מתגרה מתכוננת לקום מהשטיח,ולצעוד אל מיקה.
בר עצר אותי,באחיזה החזקה והרגילה.
״אני אלך״אמר בפניי הקרח שלו,הוא כל כך יפה.
״אתה בטוח?היא יכולה להיות מאוד קשוחה אחרי שנת צהריים״שאלתי מודאגת.
הוא התעלם ממני,קם וצועד לחדרה.
״אני לא מאמינה שאשכרה יש לך גבר בבית ליאן״לחשה לי מאי ברגע שדמותו התרחקה מהסלון.
״תסתמי!״לחשתי לה ״ואל תתרגלי לזה״.
״למה לא?רק בגלל עצם איך שהוא נראה הייתי חותמת איתו משכנתא״היא לחשה בחיוך,יודעת כמה אני שונאת שהיא מרחיקה לכת.
״זו הפעם האחרונה שהוא יהיה פה״אמרתי.
״את מתכוונת אולי בסלון״היא אמרה וקמה משטיח הספגטי עליו ישבנו לשחק מונפול.
״בפעם הבאה הוא יהיה במיטה״הוסיפה וצחקקה צחוק מרושע.
הוא יצא עם מיקה על ידיו,כשבפיה מוצץ וורוד וקוקו בקודקוד ראשה,והיא מניחה עליו את ראשה ובוהה בנו בעיני עגל.
״ואוו״אמרה מאי ״סממת אותה או משהו?זו הפעם הראשונה שהיא כל כך רגועה אחרי שהיא קמה משנת צהריים״.
הוא שתק מלטף את שיערה,והיא המשיכה להביט בנו במבט הממיס שלה.
״אל תקשר אליה יותר מדי״אמרתי מביטה בו,יודעת שהוא כבר מבין,מבין שאני רומזת לכך שאני לא בוטחת בקשר הזה עד 100 אחוז.
הוא גיחך ״את נורא אופטימית ליאן״.
ואני רציתי להגיד שזה לא שאני פסימית,אלה החיים שהרגילו אותי להיות מוכנה לשחרר את האחיזה בכל דבר שאני מקבלת.