זה לא סיפור אהבה
שבעים ושתיים.
מאה וחמישים.
שלושים ותשע, מתאיים וארבעים.
המספרים נערמים
כמו לגו?
אף אחד כבר לא יכול
למשוך את החתיכה ששם בפנים
החוצה, יש עליה עוד שכבה.
אי אפשר למחוק את העבר,
הם אומרים,
קל מאוד להסתיר אותו.
מפעילים את השרירים
הם קוראים לזה "חיוך".
כל מה שאני רואה
זה מחשבון הפוך
שסופר למטה בכל פעם שמוסיפים.
קרוב יותר לארון מתים.
תגובות (1)
זה יפה מאוד, זרם לי מעולה, רק שלא הבנתי על מה השיר… (כנראה בעיה שלי כי הרבה פעמים אני לא מבינה שירים) אשמח אם תסבירי… (או תסביר?)