צבועה באהבה-פרק 30

בס"ד
נקודת מבט של נור:
סובבתי את המפתח במנעול של דלת הבית שלי ופתחתי אותה ,נכנסתי הביתה הנחתי את התיק שלי ליד הדלת והתיישבתי על הספה חשבתי על מאורעות היום ,על עדן,כמה שהיא חזקה!
אני לא חושבת שהייתי יכולה לעבור דבר כזה ולהישאר חזקה כמוה.
נאנחתי על הספה ועצמתי את עיניי ,הוריי לא היו בבית הם הודיעו לי שהם יוצאים למסעדה היום.
דפדפתי בתמונות שבפאלפון שלי,הסתכלתי על תמונה של עדן בה היא חייכה כנראה שעכשיו אני לא יראה אותה מחייכת הרבה זמן חיוך אמיתי.
"זוכרת אותי?" נשלחה לי לפתע הודעה ,"לא" שלחתי מודה ,"אני אתן לך רמז:פאנקי באנקי ומורקי" נשלחה ההודעה מהאנונימי,עיניי לא האמינו למראה עיניהן ,רק עם ילדה אחת הייתה לי סיסמא עם המילים האלו,שרית,"שרית מתי חזרת?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה ,הרי אבא שלה היה אצלנו בבית.
"שקרנית אני יודעת שאבא שלי היה אצלכם מתי אני באה אלייך?" שאלה שאלה רטורית,ישר נרתעתי ,לא ידעתי מה לענות ,לא ידעתי איך אני אתמודד איתה בכל זאת אבא שלה אנס אותי.
"עכשיו" שלחתי ללא רצון,"אני בדרך" שלחה .
סגרתי את הפאלפון 'מטומטמת' מלמלתי לעצמי ונתתי לעצמי מכה עם היד על הראש.
נקודת מבט של אלירן:
יצאתי מהבית של עדן מחזיק בסיגריה גיא יצא אחרי ,טוהר נשארה בפנים עם עדן,הרגשתי שהוא חייב לדבר קצת לשפוך,גם הוא עובר תקופה לא קלה עכשיו.
'אז מה אחי מה איתך?' שאלתי והדלקתי את הסיגרייה וזורק לו את המצית.
'שמע הכול חרא' אמר לא עניתי נתתי לו להמשיך לדבר ,'עדן הרוסה ואני מרגיש שאני לא יכול לעזור לה כשהיא בוכה אני מרגיש שאני מת ,וואלה אין לי מושג איך אני ממשיך מפה הלאה' אמר והוציא את הכול .
'את האמת אין לי מה להגיד לך' עניתי בכנות,
'לא ציפיתי' אמר וכיבה את הסיגרייה שלו והדליק סיגרייה חדשה.
'אני פוחד לאבד אותה' הודה אחרי כמה דקות של שקט,'אתה אוהב אותה?' שאלתי ברצינות למרות שידעתי את התשובה.
'יותר מאשר משאני אוהב את החיים שלי' ענה והסתכל לי בעיניים.
'אז הכול יהיה בסדר תסמוך עליי פשוט תיהיה איתנ תחבק אותה כשהיא בוכה תגיד לה שאתה איתה כי בתכלס להחזיר את את אמא שלה אתה לא יכול' עניתי את התשובה הכי טובה שהייתה לי.
הוא הנהנן ולבסוף אמר 'תודה הכי עזרת לי' אמר קם מהמקום ונתן לי חיבוק של אחים.

נקודת מבט של נור:
שרית הייתנ בדרך לכאן וכל דקה אני רק נהיית לחוצה יותר ויותר.
אני לא יודעת מה לומר לה אני לא יודעת איך להגיב מאז אותו לילה לא ראיתי אותה .
גם כשעזבו לארצות הברית אמרתי שאני ממש חולה ולא יכולה לבוא לשדה תעופה.
עברו כמה דקות ,דקות בהו אני מסתובבת בבית בחוסר מעש מנסה לחשוב מה אומר כשאראה אותה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת ,זו היא!
לקחתי נשימה ופתחתי את הדלת ,היא עמדה שם וחיבקה אותי ,חיבקתי אותה בחזרה היא נעמדה מולי ,היא השתנתה קצת .
שיערה הארוך התקצר לשיער שמגיע בסך הכול לקצת אחרי הכתפיים ,על אפה נחו זוג משקפיים שהתיאמו לה .
גופה הצנום התמלא קצת במקומות הנכונים ,והגשר שהיה על שיניה ירד.
'יפה שלי' שרית צרחה בהתרגשות ,חיבקתי אותה והרגשתי צבועה עם עצמי.
'תכנסי' אמרתי בחצי חיוך,היא הסתכלה עליי במבט קצת מוזר אבל נכנסה בכל זאת 'אז מה השתנה בזמן שלא הייתי?' שאלה מנסה לעצור שיחה.
'לא משהו מיוחד' עניתי באדישות והתיישבתי על הספה היא התיישבה מיד אחרי.
'השתנת קצת נהיית ממש יפה' החמיאה לי .
'כן גם את' אמרתי באדישות יתר וחשבתי לעצמי איך אני יוצאת מהמצב הזה?!

נקודת מבט של טוהר:
'ביי יפה שלי אני אפגוש אותך מחר' אמר לי אלירן ועצר לי מול המכולת 'ביי' אמרתי חו ונתתי לו נשיקה,'תשלחע לי הודעה כשאת מגיעה הביתה' אמר רגע לפני שסגרתי את דלת האוטו.
הנהנתי וסגרתי את הדלת,התחלתי ללכת והמחשבות באו מעצמן ,חשבתי על עדן על מה קרה לה חשבתי איך היא תמשיך מפה הלאה.
חשבתי מה אני הייתי עושה במקומה ,זאת אחת הסיבות שאני לא מספרת שאני לא דתייה כי אני יודעת שהם ייתייחסו אלי כמו אל מתה.
אנשים חושבים שאני מגזימה ,אבל עד שאתה לא שם אתה לא יודע.