קללת אדמה – פרק 26

כנראה שהמשקה ההוא, מה שזה לא היה, עדיין השפיע עלי.
לא, אני לא בן אדם רע, אבל באמת ובתמים קיוויתי שלוקאס ימות. כעד כמה שזה נשמע נורא, מזעזע, חסר לב, קר, מרושע. רציתי. אולי לא שימות, אבל אולי שיתעורר עם פגיעה ראשית, שיאבד את הזיכרון, שלא ירצה יותר את אמה, ואמה תחליט להתנחם אצלי.
הסתכלתי על עצמי.
מה יש בלוקאס שאין בי? היו לנו את אותן העיניים, אותם תווי פנים, אותו שיער בלונדיני. נכון, לי הייתה אסתמה, אבל אני הייתי גבוה יותר ובכלל, אני יותר טוב לאמה. לוקאס סתם מדבר בצרפתית וזה מקסים אותה, ובנינו, אפשר גם לחרבש דברים עם הצליל "וואה" מידי פעם, ואמה תאמין שזאת צרפתית.
כעסתי כל כך שראיתי את לוקאס ואמה מתנשקים. נכון, נכון, אמה לא יודעת עד כמה אני מאוהב בה. נשבעתי בליבי שמתישהו, בעתיד, אני אזכיר לה את המקרה.
ועדיין, למרות שלוקאס ואמה שכחו, לראות את שניהם שוב פעם ביחד, מתגפפים יחד. נזכרתי בכמה שלוקאס היה עצבני כאשר גילה שאני מאוהב באמה. הוא קינא. הוא קינא, ללא כל ספק. הוא קינא. הוא קינא כי הוא ידע שאני עלול לקחת אותה ממנו. הוא ידע שאני עלול להקסים אותה. הבטתי בפניו. בקיץ האחרון היה נדמה שיש לו יותר ביטחון עצמי, שיש לו יותר קסם אישי, שהוא הפך לכריזמטי.
אמה צחקקה בעונג, ולוקאס חייך חיוך טיפשי.
הלכתי משם, לראות משהו שאולי יש לדיאוקליטס שיעזור לנו במסע. טוב, זה היה התירוץ כלפי עצמי. הסיבה האמיתית שהלכתי ברורה לחלוטין, אני מקווה.
הלכתי לחדר צדדי אצל דיאוקליטס שלפתע ראיתי פתק משונה.

דיאוקליטס, בקרוב החצויים יגיעו אליך, אתה חייב לדאוג שהם לא ייצאו משם בחיים. תן לצעיר הגבוה, בן האתנה את שיקוי האמת שלך. זה כבר יסכסך ביניהם. ועוד דבר, אתה תמיד יכול לתת להם את ההפתעה הקטנה שלך.
הפטרונית.

"גאיה" חשבתי לעצמי.
לקחתי את הפתק ורצתי לעבר החדר שבו אמה ולוקאס היו, כאשר לפתע מעדתי ושמעתי קול חלול, שהעיד על כך שזאת לא רצפה רגילה.
ראיתי שיש רווח קל, מספיק להחדרת סכין מטבח בשביל לפתוח את המרצפת.
קפצתי מעליה, ושמעתי קול חלול, מה שללא ספק העיד על דלת תת קרקעית.
"אמה! לוקאס!" קראתי.
"מה?" שאל הקול של לוקאס.
"מצאתי כאן דלת סתרים!" קראתי "בואו מהר."
"דלת סתרים?" שאלה אמה, שהגיעה, מחזיקה ידיים עם לוקאס.
"תקראו את זה" אמרתי להם.
נתתי להם את המכתב.
"דיסלקציה" מלמלה אמה.
לקחתי את המכתב מהידיים שלהם, והתחלתי להקריא לשניהם, רק שלא הוספתי את המילה "אמת" אחרי המילה "שיקוי". זה היה עלול לסבך אותי בהרבה צרות.
שניהם פערו פה באותו הזמן בדיוק.
"בדיוק!" אמרתי "אנחנו חייבים עכשיו לצאת."
"נפלא" אמרה אמה. "אבל מה עם דלת הסתרים?"
"אין לנו זמן לזה." אמרתי.
"מצד שני, אנחנו ממש קרובים לאומהה, איפה שאמרת שהבית צריך להיות, אולי דלת הסתרים מכילה רמז?" הציע לוקאס.
"כן" הסכימה אמה.
"את תסכימי לכל דבר שהוא יגיד" מלמלתי.
"מה?" שאלה אמה.
"כלום" אמרתי.
נטלתי סכין שראיתי על השולחן וניסיתי לפתוח את דלת הסתרים.
הכל היה שחור שם לחלוטין, כמו לילה.
"après toi" מלמל לוקאס אלי ואל אמה.