משפחת כהן-הדייט של נועה\חלק 3

בדיוק אחרי שהוא אמר את זה, בדיוק אז דנה קפצה ממקומה ממש חזק כדיי לסלק את הזבוב שהציק לה כבר מלא זמן. מעוצמת הקפיצה היא הפילה את ההומלס על הריצפה. "אז מה," אמר אדם "אז איך זה להיות זרוק על הריצפה?" ואז אדם ניסה לקפוץ מהשולחן, אבל הוא כניראה לא העריך נכון את המרחק בין השולחן לריצפה, והוא נפל ומעד ברגע שהרגליים שלו נגעו בריצפה. הנפילה שלו הייתה בזווית מאוד מסויימת, שגרמה לא ליפול ישירות על ההומלס. בזמן הנפילה, הוא קצת הופתע מזה שהוא בדרך אל ההומלס, אז יצא שהוא נפל עם פה פתוח, בגלל ההפתעה. ההומלס היה מופתע באותה מידה בדיוק, ובגלל זה גם הפה של ההומלס נפתח, לא יותר מידיי, אבל עדיין אפשר לומר הפה של ההומלס נפתח.
כשאדם פגע בהומלס, איכשהו הזויות של הגופים שלהם כיוונו את הפה של אדם אל הפה של ההומלס.
אפשר לומר שאירוני שדפקא מי שעצבן אותו כול כך נפגש אחר כך עם אדם בנשיקה. אבל לפחות נועה סוף סוף הצליחה לסלק את הזבוב שהציק לה כול כך.
אבל זה עדיין לא הסוף. ההתרחשות הזאת גררה אחריה התרחשות נוספת, שתתרחש בעוד כמה שניות.
כשכול הסועדים במסעדה מסתכלים על אדם וההומלס, הזבוב שנועה סילקה מקודם הסתובב לו באויר.
לבסוף, אחרי כמה התלבטויות, הוא החליט לעוף לכיוון השיחים שבעלי המסעדה שתל במסעדה.
למקרה ששכחתם את התיאור שלהם, אני אתאר אותם שוב. השיחים היו גדולים, אווריריים, ונוחים – בדיוק כמו שבן אדם צריך, למקרה שהוא ירצה להסתתר ביניהם. וחיים, אבא של נועה, שהחליט לעקוב אחריה כדיי לראות שאדם לא פוגע בה, הסתתר בין השיחים האלה. הזבוב שעופף לכיוון השיחים הציק קצת לחיים, והתנועות שהוא עשה כדיי לסלק את הזבוב, גרמו לו לאבד שיווי משקל, וליפול מהשיחים. נועה זיהתה את אבא שלה ברגע שהוא יצא מהשיחים. "אבא?" שאלה.
חיים קם על רגליו ואמר "נועה שלי, מתוקה, אני-" הוא התחיל להתקדם לכיוון שלה, אבל המיכנסיים והתחתונים שלו נתפסו באיזה ענף, ושהוא התקדם הענף משך את המיכנסיים והתחתונים שלו למטה. זה גרם לו למעוד, והמעידה הפילה אותו ישר על ההומלס ואדם שניסו לקום מהריצפה ברשת של הסתבכויות.
וככה, עם אדם וההומלס זה על זה, וחיים, עירום, כול הסנובים ומאנייקים במסעדה הוציאו מצלמות מהתיק, ואייפדים מהכיס, כדיי לצלם את האירוע. המלצר ממקודם ראה את זה, וקפץ מייד לזירת האירוע. "אמרו לי שזה מגעיל, להסתובב רק עם תחתונים!" אמר המלצר "אבל עכשיו אני רואה שכולם עושים את זה! חבורה של שקרנים, מי שאמרו לי שזה לא נעים!" וככה המלצר הוריד את הנעליים, את החולצה, ואת המיכנסיים, ונשאר רק עם תחתונים. כול הסנובים ממקודם שכחו מאדם, מההומלס, ומחיים, שניצלו את הרגע וברחו.
…
חיים, פנינה, ומיכל ישבו מול מסך הטלויזיה וצפו בקריין החדשות.
"כאן איתנו נימצא איציק, בעל מיסעדה בתל אביב." אמר הקריין.
"נעים מאוד." אמר איציק, בעל המסעדה.
"נעים מאוד." ענה הקריין. "כמו שאני מבין, קרו אצלך במסעדה דברים משונים מאוד אתמול. מה יש לך לומר על זה?"
"אין לי מה לומר על זה." אמר איציק, בעל הסעדה "אבל יש לי פה שיר שביאליק כתב כשהוא ביקר במסעדה שלי, עוד בתקופה שהיא הייתה של סבא רבא שלי. הנה השיר-"
חיים פנה אל נועה "חמודה, אני מצטער עם הרסתי לך את הדייט."
"אבא אני כבר לא ילדה קטנה. אני יכולה לחיות את החיים שלי לבד."
"את תיפגשי איתו שוב? אני מקווה שלא הרסתי לך." אמר חיים.
"לא, אני לא אפגש איתו שוב. זה במילא לא עבד כמו שצריך." ענתה נועה.