הלב מתעקש עלייך -פרק 32

"ג'ייק… מה..לא…" התחלתי לגמגם.
"כן הייתי צריך.. אני מצטער אני לא רציתי לריב איתך" קמתי מהמיטה לקחתי את הזר ורדים ונישקתי את ג'ייק. "אז את סולחת לי?"
"ברור.. אני גם לא כעסתי עלייך.."
"כן כעסת.. ראיתי.."
"התעצבנתי.. לא כעסתי. עוד לא ראית איך זה שאני כועסת.."
"לא רוצה לראות..מה יש עכשיו בטלוויזיה?"
"אממ דמדומים וזה בדיוק התחיל… בוואאא" אמרתי ומשכתי אותו.
"מה קרה ל.. 'עכשיו תגיד לי גם שדמדומים מבוסס על סיפור אמיתי?'"
"אף פעם לא אמרתי שאני לא אוהבת את הסאגה הזו…"
"אני לא מבין ממה כל ההתלהבות.." הוא אמר ואני נעצתי בו מבט מאיים.
"לא רוצה לשמוע יותר שום מילה במשך שעתיים.. מובן?"
"אז הלכתי…"
"לא… בבקשה.." ניסיתי להשמע הכי עצובה שיכולתי.. לא רציתי שהוא ילך.. בדיוק השלמנו…
"טוב אני אשאר…"
"יופי עכשיו שששששששש.." אמרתי לו ושמתי אצבע על הפה שלו. הוא הוריד את האצבע מהפה ונשכב על המיטה שלי, אני נשכבתי לידו וחיבקתי אותו, הוא חיבק אותי בחזרה ושכבנו מחובקים.
"אבא שלך…."
"אנחנו רק שוכבים מחובקים זה הכל… את בעצמך אמרת מה שאמרת מקודם. אז זהו…"
השתקתי אותו.. במשך כמה דק' היה שקט וצפינו בסרט.
"אני חושב שאנחנו לא צריכים להיות חברים"
"או שתתני להם לדבר או שאני הולך…."
"זהו אני שתקתי…" אמרתי וניסיתי להיות בשקט.. כמה שיותר..
באמצע הסרט ההטלפון שלו צלצל.. הוא יצא מהחדר וחזר כעבור כמה דק'.. "אני מצטער אבל אני צריך ללכת.." אמר ונישק אותי.
"למה?"
"עזבי.. אני פשוט צריך.."
"טוב.." אמרתי בקול עצוב למדי. המשכתי לראות את הסרט וכשהוא ניגמר ירדתי למטה לסלון. אימא שלי כבר חזרה מהעבודה וישבה לאכול לבד.
"למה לא קראת לי?"
"כי אבא אמרת שאת רואה סרט"
"ואיפה אבא..?"
"יצא.. הוא יחזור.."
"טוב.. " התיישבתי לידה.. כדי שלא תאכל לבד.. ואז שמענו נביחות מחוץ לדלת…