"אלייך" – המכתב של אנדרס.

היי מרי,
זה המכתב שלי אלייך, אחרי כמה חודשים שלא יכולנו להתראות.
אני רוצה לספר לך דברים שאני לא מסוגל לספר לך בפנים…
לאכול כל יום אותו הדבר, לראות כל בוקר את אותם הפרצופים.
לדעת שביום הבא שום דבר לא ישתנה.
ככה הם החיים בכלא, דומים בתכליתם ושונים בהרגשתם.
דבר אחד משתנה בכל יום, העוצמה.
האהבה שלי אלייך שגדלה בכל יום.
כשאני מנסה להסתכל אחורה, אני רואה שזה הגיע לי. המקום שאני נמצא בו היום.
החיים שלי היו מאוד קשים. לגדול לאבא כמו שלי היה בין הדברים הקשים.
אבל לחיות חיים כמו שלי היה האתגר הכי גדול.
היום ההוא שעקבתי אחר הבחור המקועקע שרצח את אבא שלי וגיליתי שבכל יום הוא מגיע לשכונה שלי היה הדבר החשוד שבו הבנתי שיש בנינו קשר הרבה יותר גדול מסתם הרוצח של אבא שלי.
ואז הבנתי, הוא חיפש את הילדה הקטנה שצורחת בימים מרוב אושר, הילדה הבלונדינית הקטנה. הילדה עם החיוך האלוהי.
הילדה הזאת הייתה את, מרי.
אני עוצם עכשיו את העיניים ונזכר בכול, הלוואי והייתי יכול לחזור אחורה בזמן לחטוף אותך על אמת ופשוט לברוח. לקחת את הילדה הבלונדינית לחיקי. הלוואי שכבר אז הייתי יודע שתהיי שלי.
באותו יום שנחשפתי לג'ים הוא רצה שאגדל אותך וזה מה שעשיתי.
הייתי בכל הזמן שבו התפתחת וגדלת, הייתי בכל שלב בחיים שלך. בשלבי ההתבגרות שלך, בשלבי הדיכאון שלך.
האתגר הכי גדול בחיים שלי היה כשהגעת לגיל שמונה-עשרה.
היום הארור שבו הייתי צריך לספר לך שאת מצטרפת לארגון הפשע הכי גדול שנראה בעולם.
והאתגר הכי גדול שלך היה שהיית צריכה לרצוח את מי שחשבת שאבא שלך.
באותו יום שביצעת את זה פתאום הסתכלתי עלייך באור שונה, פתאום החיוך שלך היה נראה רציני יותר והבגרות בקעה ממך מבלי שרצית.
ואז הגיע האתגר המתסכל של חיי, היום שבו השלמתי עם זה שאני אוהב אותך.
ידעתי את זה כל חיי, אבל הדחקתי כי זה לא היה לי הגיוני. היו לי רגעים שהיית כמו אחות קטנה או סתם אחת כלואה והיו ימים שפשוט ליטפתי אותך בעונג בשיערך הרך. התאהבתי בך ממזמן.
אני זוכר שהייתי מקנא לך שהיית חברה טובה של טומי, הייתי בוער ואת תמיד חיפשת תשובות אצלי.
אומרים שהזמן בכלא יגרום לך לחשוב על כל הרע שעשית.
והכי מצחיק, אני לא מתחרט על שום דבר, להפך.
בגלל הדברים האלה הכרתי את אהבת חיי ואם הייתי יכול לחזור אחורה, הייתי עושה זאת שוב ושוב.
את יודעת במה אני נזכר פה בכל לילה לפני השינה?
ביום הראשון שמימשנו את אהבתנו.
ביום שבו נגעתי בגופך הרך והחלק, שנשקתי את שפתייך האדמומיות והצמאות לאהבה.
היום שבו התאחדנו לגוף אחד.
תדעי לך, אני מתגעגע אלייך כל-כך.
אני סופר כל יום עד שאשוב לזרועותייך.
אני יודע שאף פעם לא אמרתי לך, בטח בגלל החיים המפתיעים שנפלו על שנינו.
את אימא נהדרת ואני כל-כך גאה בך שגידלת את הילד שלנו לבד.
אני מבטיח לך שלא משנה כמה אני רחוק ממך, את תמיד נמצאת עמוק בלב שלי.
את הנפש התאומה שלי.
אני יודע שנבצר מאיתנו להיות ביחד.
אבל את איתי בכל מקום שאני הולך אליו.
אוהב ללא גבולות,
אנדרס.