מאמא תרזה מהזונות
ידיד שלי אמר לי לשים הגבלת גיל למרות שאני לא מאמינה בזה אבל לא מומלץ למתחת לגיל 13. וגם לא ידעתי באיזה נושא לשים את זה אם למישהו יהיה רעיון אחרי שהוא יקרא אני ממש אעריך את זה. תודה מראש ^^.
הו דבר אחד אחרון אל תשפטו מראש על פי הדמויות והרעיון אני בטוחה שכולכם מכירים את המצב שכשיש השראה אז כותבים בלי לשאול שאלות… אז אני רק בחרתי לפרסם את זה, זה הכל.
כל האורות המהבהבים, וכל ריחות האלכוהול מסחררים אותי וכמעט מעיפים אותי מהבמה.
אבל אני עומדת יציבה, וממשיכה לרקוד. שטנית מול מלאכית לבושות חצי עירומות מול קהל של גברים שיכורים שרק רוצים להשיט יד ולגעת. אבל ככה זה כשזה המועדון שאת עובדת בו זה מועדון חשפנות ובעל המועדון דורש ממך שכל ערב יהיה משחק תפקידים חדש.
וכמובן שהשטנית גוברת על המלאכית כי אף גבר לא רוצה ילדה טובה… הם רוצים אותה רעה ושתשחק מלוכלך.
אז אני יורדת למאחורי הקלעים מדלגת, כמעט מרחפת בין כל הגברים והבנות האחרות.
כשאני סוף סוף נכנסת לחדר ההלבשה ומתיישבת מול שולחן האיפור שלי, שחצי מהנורות שלו כבר כבו או עדיין מהבהבות ונאבקות על החיים שלהן. אני מורידה את האיפור ומנקה את הנצנצים האדומים מפניי.
הבנות האחרות מהמשמרת שלי התחילו למלא את החדר, לבושות כמלאכיות או כשטניות כפי שערב גן העדן נגד הגיהנום דרש מאיתנו להתלבש.
"הפצצת היום מותק, כולם התלהבו ממך" ניקי פנתה מאחוריי והתיישבה בשולחן שמולי. היא הייתה היום מלאכית והיה ברור שזה לא התאים לה. השיער האדום הבוהק שלה והעיניים השחורות דרשו שהיא תתלבש כשטנית אבל כמו כל דבר אחר בחיים שלנו, אנחנו לא אלה שעושות את ההחלטות.
אז אני חושבת שאני מביטה בעצמי במראה, וחושבת את מה שאני תמיד חושבת כשאני גומרת הופעה.
אם אתם הגברים שבצד השני של הבמה רואים בנו משהו לפעמים מעבר לפנטזיות שלכם.
זה ברור לי שלא אבל אני מעדיפה לדמיין איך אתם הייתם מגיבים אם הייתם מגלים מי אנחנו מחוץ למועדון.
יש בינינו נשים כל כך שונות.
יש את דוריס, במועדון המלצרית הכי חושפנית בעולם. ומחוץ למועדון, אם חד הורית לשני בנים מקסימים שעובדת מסביב לשעון בכל משרה אפשרית רק כדי לדאוג שהם יקבלו כל מה שהם רוצים, חוץ מאת אמא שלהם. אז אנחנו מנסות לעזור לה ולפעמים שומרות בשבילה על הילדים. לא אני בכל אופן. זה לא שלא ניסיתי, הם פשוט לא אוהבים אותי אז הפסקתי.
ויש בנות כמו ויויאן, היא מסוג הבנות שכולן מדמיינות שזונות נראות כמוהן. מתעוררות באצמע הצהריים שעתיים לפני המשמרת הבאה שלהן, עם האנגובר מטורף, ערומה באמצע סמטה חשוכה ליד גבר ערום גם כן. היא צריכה לשתות שני ליטר קפה כדי להחזיק מעמד את המשמרת והיא אף פעם לא מספיקה ללכת למספרה לכסות את השורשים השחורים שלה חזרה לבלונד שכולנו מכירות.
וכמובן יש בנות כמו ניקי ואמנדה, שעובדות כאן רק כי זאת עבודת הערב היחידה שהן הצליחו להשיג שלא תיפול להם על הלימודים אבל תספיק לכסות את שכר הדירה הגבוה שלהן.
ויש אותי.
שחוזרת לשכונה כל יום ומבזבזת את רוב השכר אם לא את כולו כדי לנסות לשכנע נערים לתת לי את הסמים שלהם תמורת הכסף שלי. וגם כשזה עובד אני תמיד משתדלת לדאוג שהם קונים בו אוכל או משהו ולא מנת סמים באיכות גבוהה יותר מזאת שלקחתי, אבל לא תמיד אני מצליחה. לפחות אני מנסה.
אני מסיימת להתלבש וקמה כדי לצאת לרחוב דרך הסמטה האחורית של המועדון.
"ביי מאמא תרזה" ויויאן צועקת לי ביוצאה לפני.
"חה חה חה" אבל זה ברור לי שהיא צודקת. אני האמא תרזה מהזונות.
תגובות (5)
נשמע… מעניין, אם להגיד את האמת איזה נושא זה אבל תלכי אם מה שאת מרגישה, מצטערת אם אני נשמעת קצת ביקורתית אבל אני פשוט לא כל כך קוראת סיפורים כאלה אבל באמת שזה נשמע נחמד, אני ינסה לקרוא אם תחליטי להעלות עוד פרקים
שמחה לשמוע ואני מחפשת את התגובות הביקורתיות. אבל אני פשוט זורמת עם מה שהדבר הריק הזה שלי שקוראים לו מוח אומר לי לכתוב.
למה חשבת שאני אשפוט על השורה הראשונה? מה היה רע בה? אני את האמת אוהבת הערות של הסופרים . לא יודעת , נראה לי שאני חושבת ככה בגלל שככה הם באמת מדברים לקוראים שלהם… אלא אם כן לא הבנתי איזה שורה ראשונה התכוונת ~_~ לא נורא. היה ממש יפה הסיפור, תמיד מעניין אותי לראות מאחורי הקלעים, מה קורה באמת, ופה הסיפור היה וואחד מאחורי הקלעים! קיצר, אהבתי (;
תודה רבה! ^-^
זה נשמע ממש מעניין…
תמשיכי .