הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק 14)
כדור האש השחור והאפל פגע בחזי.אני מרגישה את ליבי נשרף ובוער מבפנים ולאט לאט חונק אותי חתכים קטנים אך כואבים וצורבים החלו בידיי ובלחיי,הרגשתי את השריטות בבטני בוער מבפנים. הרגשתי סחרחורת וקצב נשימותיי החלו להאט כאילו בכל דקה אני יכולה למות.גנחתי מהכאבים והבטתי בידיי והרגשתי את כל כוחותיי שוב משתוללים בניגוד לרצוני.התחלתי לבעור והרגשתי כל כאב.אך ניסיתי בכל כוחי לאזור אותם יחד ולגמור איתו אחת ולתמיד.
"לוסיה!מה עשית?למה הגנת עלי? את לא יכולה אסור לך במקרה הזה את תמותי!".צרח ג'וני כשגבי מופנה אליו. אני מסתובבת אליו לאט לאט ומביטה אל תוך עינייו למשך כמה רגעים.עינייו חשפו פחד וכאב.את הפחד והכאב לאבד אותי ושלא אהיה יותר.
"לוסיה…את..את-את מדממת!את חייבת להפסיק ולברוח מכאן!". הוא אמר בקול לחוץ.
"אני לא זזה מפה אתה לא מבין ג'וני. זה הרגע שחיכיתי לו כל חיי מאז התאונה עם הוריי.אני לא זזה מפה לשום מקום עד שאני לא אחסל אותו! אבל אתה זה שהולך לצאת מפה זה לא בטוח בשבילך ג'וני". אמרתי מביטה בו ודמעה קטנה ירדה לי ומיד התייבשה לה כמו עור יבש.
"אני לא אעזוב אותך לוסיה! כי אני אוהב אותך מתי כבר תביני שלא אעזוב אותך לעולם!". צרח אלי בטון גבוה ורעד קטן נשמע בקולו.
"בבקשה ג'וני אל תעשה לי את זה יותר קשה אני מתחננת! תלך עכשיו עם לא…עם לא א-אני אצטרך להיפטר ממך בדרך כזו או אחרת". אמרתי עם רעד בקולי.אני פולטת אנחה ומסיטה את מבטי ממנו. "אני אוהבת אותך גם..אבל זה לא היה עובד בינינו אנחנו שונים יותר מדי.אני פשוט לא מתאימה לך אתה צריך מישהי אחרת אבל אתה חייב לשכוח אותי לגמרי! אני רק אגרום לך לסבל בחיים ולכאב". אמרתי לו עדיין לא מביטה בעינייו היפהייפיות.
"לא!"
"ג'וני! אל תגרום לי לעשות את זה!" אני אומרת לו בקולי המאיים והחזק ביותר.ועיניי מביטות בו באיום ואש ניצת מידי הימנית. אני חייבת להפחיד אותו כדי שיסתלק זה למענו אני לא אוכל לחיות עם משהו יקרה לו בגללי.
"א-את לא יכולה לעשות לי את זה..ל-לוסיה..?". פתאום כל גופי מתמלא בשנאה חזקה נורא ואפלה שאף פעם לא הרגשתי. ההרגשה הייתה כלכך עוצמתית אבל הייתה בה הרגשה מחרידה ומצמררת ואימה מילאה את גופי.זה הכוח האמיתי והאחרון של ה'שד'. אני חייבת לנצל את זה. לעזאזל איתך ג'וני! תלך כבר. העפתי לעברו כדור של להבת אש וכיוונתי את זה לריצפה קרוב לרגלו הימנית. התקרבתי אליו בצעדים מאיימים,ולאט לאט הצעדים המאיימים החלו להיות אמיתיים רציתי להעלים, אותו .אותי.ואת כולם. הגוף לא מציית לי. גופי מתקדם אליו יותר ויותר והוא מביט בי בפנים קשוחות אך עיניו מראות לי את הדאגה ואת הפחד לפגוע בי מתוך הגנה עצמית.אני מצטערת.
העפתי אותו לצד השני של החדר לריצפה ורצתי אליו והעפתי לו אגרופים עם להבות בידיי. הוא כולו היה מלא בחבורות ובכוויות.תשלטי על עצמך לוסיה תשתלטי על עצמך!את לא מבינה שמה שאת עושה זה מהכוחות שלך ורק שלך? את יותר חזקה מהכוחות שלך תשתלטי בכעס שלך ובשנאה שלך והכל יהיה בסדר. לרגע שמעתי קולות תזוזה מאחוריי שמנסים לקחת משהו, רצתי לשם כמו טורנדו ולקחתי את הסכין של ג'וני שכנראה נפל לו. דרכתי על ידו של ה'שד' שניסה לקחת אותו. העפתי את הסכין כמה מרחקים ממנו. בידי הרמתי אותו הרגשתי מלאת כוחות כך שהרמתי אותו בלי בעיה.העמדתי אותו על הריצפה חייכתי חיוך קטן אליו מלא שנאה והחזקתי בראשו עם שתי ידיי. להבות האש שלי החלו לשרוף לאט לאט את ראשו והוא צרח.
"זה בגלל אמא שלי".אמרתי וחפרתי את ציפורניי עמוק יותר בראשו וראשו החל לטפטף דם.
"זה בגלל אחי שהיה עוד ברחם".שיחררתי יד אחת ושרפתי את כל אזור ביטנו.הוא החל לצחקק וירק דם מפיו.
"זה בגלל אבא שלי!". צרחתי ובאותה היד כיוונתי אותה אל החזה שלו באזור הלב, ובדיוק כשרציתי להניח את ידי בליבו הבטתי בפניו . משום מקום פניו של אבי הופיעו. פניו של אבי הביעו רוגע והחיוך היפה שלו עם הגומות שלו צצו אל מול עיניי.
"א-אבא? זה באמת אתה?". לחשתי מיבבת.
"כן לוסיה זה אני.אל תעשי את זה לוסיה, תני לו לקחת את הגוף שלך ותציטרפי אלינו עכשיו התגעגענו אליך לוסיה. תהרגי את עצמך ותני לו את גופך הוא אדם טוב לוסיה". מה?על מה הוא מדבר?
"אבא..על מה אתה מדבר?אתה רציני?".שאלתי אותו מביטה בו בפליאה.פניו נהיו זעופות והוא הרכין את פרצופו אלי כך שהרגשתי את נשימותיו.
"את קוראת לי שקרנית?". הוא שאל בקול חלש מאיים וצרוד.
"כן.אני קוראת לך שקרן!הוא הרג אותך. ואבא שלי בחיים לא יאמר לי למות ולתת את גופי ואת נישמתי למישהו כמוך!".זה לא היה אבא שלי. זה היה פרי הדמיון של מה שרציתי לראות והוא ניצל את זה. הוא תפס את גרוני בידיו והחל לחנוק אותי.ניסיתי להיאבק אך אחיזתו התהדקה. תקעתי את עצבעותיי בעינייו והוא שיחרר את אחיזתו ותפסתי את ראשו עם יד אחת נועצת את ציפורניי אל תוך ראשו ובידי השנייה כדור אש לוהט חיכה להתקרב אל החזה של ה'שד' הנחתי את ידי אל חזיהו והוא התחיל לצרוח מכאבים הרגשתי איך מתחת לכף ידי עורו החל להתקלף שכבה אחר שכבה והגיע אל הבשר שהחל להישרף.הוא התחיל לרעוד ונפל אל הריצפה רועד מכף רגל ועד הראש.
"לא…לא י-כול..ל-לה-להיות".אמר מביט בי בפליאה.והתחיל לצחקק ציחקוק קטן. "הכ-כ-כוחות,כנראה לא רצו לעזוב אותך. את הכנסת אותם אליך לוסיה.כמובן שלא תצאי מזה ללא כל שריטה". אמר מצביע בפני,בגבי ובבטני. הזעפתי פנים הלכתי לקחת את הסכין שהעפתי והתקדמתי חזרה אליו מוכנה לדקור אותו בכל רגע. "לוסיה,את תהפכי להיות אחת יחד עם הכוחות שלי את יודעת? את יודעת מה זה אומר? שאת תהיי בדיוק כמוני תרצחי כל אחד ותעשי כל מה שאני אעשה. את תחיי לעוד תקופה ארוכה כל עוד יש לך נשמה טהורה 'לצוד'..את יודעת שלא לתמיד יהיה לך גוף טהור של אנוש נכון?, בסופו של דבר לא יהיה דבר על פני האדמה שיהיה טהור".אמר בחיוך גדול מרוח על פרצופו."הנה הם! הפנים עם המבט הזה מלא בכוחות שנאה כמוני. את לא שונה ממני בכלל את יודעת".
"תסתום! אני כלל וכלל לא דומה לך!". צרחתי לעברו. ונעצתי את הסכין אל חזהו. כל גופו החל להתמלא בסדקים כאילו הוא היה עשוי מבובה שבירה.וכל הסדקים התנפצו וראו רק גופת שלד שמיד התפורר ונהפך לאבק אפור.ליבי החל לפעום בחוזקה.עשיתי את זה אמא, אבא ,אנה הצלחתי.הצלחתי לנקום את מותכם. כשקמתי ראיתי את ג'וני שרוע על הריצפה ומדמם. הוו… לא,לא,לא!
"ג'וני!" שאגתי לעברו ורצתי אליו ונפלתי על ברכיי מרימה בעדינות את ראשו אליי.
"תענה לי בבקשה! אל תעזוב אותי גם אתה!".
"ג'וניי!!".
תגובות (3)
סיפור נחמד ביותר.
לא קראתי פרקים קודמים אבל הבנתי את הפרנציפ העקרוני.
אז קודם כל… מבלי להיות קטנונית, חסרים לך המון "רווחים". כלומר יש לך מילים מחוברות וזה קצת מציק בעין (לתשומת ליבך).
אף פעם לא מזיק להכניס תיאורי רגשות, מקום, מחשבות על מה הולך לקרות, אז אהבתי מאוד את התיאורים שלך.
לתאר שלב שלב תמיד עוזר מאוד.
הייתה חסרה לי קצת נציגות של דמות אחרת. כלומר, היו שתיים עיקריות שזו לוסיה והאדם שאוהב אותה, אך אולי קצת טקסט מצד הנבל או דמות אחרת יכולים מאוד להוסיף.
זה הכול להערב, סיפור נחמד.
בהצלחה בהמשך,
המעודדת.
תודה רבה!! ^-^ אני אנסה לשים לב לדברים האלה.
ואו פרק מרתק. מה שכן המעודדת דיי צודקת בהערות שלה