תותים

"איפה הנערה עם השורט החמוד?"היא שואלת כאשר היא נכנסת אל החדר, ואני צריך להשתמש בכל כוח הרצון שלי בשביל לא להרים את מבטי אליה מיד. אני לא צריך להסתכל עליה בשביל לדעת איאך היא נראית, בשביל לזכור כל קמטוט צחוק קטן בזוויות עיניה
"בדיוק פספסת אותה."אני עונה בשיעמום, ומניח את הספר על השידה לידי, אך אני לא עושה כל ניסיון לקום מהמיטה וללכת לעברה.
"נו, ואיך היה?" יש משהו בדרך בה היא שואלת שגורם לי לרצות לתפוס אותה בכתפיה ולנער אותה, בגלל שהיא הבחורה היחידה שמוצאת חן בעיניי.
"מתברר שהיא לא הטיפוס שלי."אני עונה ומתיישב
"באמת?"היא שואלת ומבט מפקפק על פניה."כי היא לגמרי בקטע של פנטזיה."
"איך את יודעת?"
"אחי, היה לה חד קרן על החולצה," היא אומרת באנחה ונופלת על המיטה לצידי."אבל ברור שאתה היית שקוע מידי בספרים שלך מכדי לשים לב."
"משהו בך שונה," אני אומר ותופס בידה, כמעט כאילו אני מפחד שאם לא אעשה זאת היא תעלם."אני כמעט יכול להישבע שאת מריחה כמו תותים." אני מוסיף ומעמיד פנים שאני מריח את האוויר סביבה פשוט בשביל לשמוע אותה צוחקת.
אך האמת היא, ששמתי לב להבדל ברגע שהיא נכנסה לחדר, אני מניח שזה נשמע קצת קריפי, אך היא חשובה לי מספיק בשביל שאשים לב לשינויים קטנים בה.
"זה האודם החדש שלי," היא עונה בסופו של דבר ומחייכת לעברי אך היא לא עושה דבר בשביל לשחרר את ידה מידי."רוצה לנסות אותו?" היא מוסיפה ומנסה למצמץ בחושניות לעברי, אך צחקוקה מונע מניסיונה להיות מוצלח.
אני לא יודע מה עבר בראשי באותו רגע, רוב הסיכויים שלא חשבתי בכלל, אך מצאתי את עצמי מושך אותה לעברי ולפני שהבנתי מה קרה שפתיי היו על שפתיה ולא היה אכפת לי יותר מדבר.
שפתיה היו רכות להפליא ואהבתי את העובדה שלמרות שהפתעתי אותה לא לקח לה יותר מרגע להתגבר על ההלם ולשקוע בנשיקה הזו.
בסופו של דבר היא הייתה הראשונה להתנתק, וכאשר היא לא אמרה לי דבר, נלחצתי, פשוט בגלל שלא יכולתי להרשות לעצמי לאבד אותה, לא בגלל שמשהו פעוט כל-כך כמו הנשיקה הזו.
"אני כל-כך מצטער-" אני מתחיל לומר, אך אני לא מספיק לסיים את המשפט לפני שהיא קוטעת אותי.
"תירגע," היא אומרת ושולחת לעברי חיוך שובב."בסך הכל הייתי צריכה לקחת נשימה." היא מוסיפה ולא עובר יותר מרגע לפני ששפתיה מצאו את שפתיי. לפני שנייה אמרתי שהנשיקה שלנו הייתה דבר פעוט, אך אם לומר את האמת, זה היה שקר, משום שנכון לרגע ההוא הנשיקה הזו הייתה שווה הכל.