דאגות
מכעיס מי שחושב שלא צריכות
להיות לנו בעיות או דאגות בגילנו.
אלה ששכחו את בעיותיהם שהיו לפני שנים.
לא רק הטמטום ההולך והגובר שמשבש את חיינו,
אלא גם התהיות לגבי המשך החיים.
לגבי הכוונות, לגבי הייעוד, לגבי הכל.
בעיקר הפחד המוזר הזה מהעתיד
שאני מקווה שלא קיים רק בי.
תגובות (5)
מזכיר פריקה יותר משיר. גם בגלל המבנה, גם בגלל האורך, אבל בעיקר בגלל הישירות בה מוצגים הדברים. בשירים (לרוב) הבעיה מוצגת כמטאפורה או סיפור או כל דבר שיכול לגרום לקורא להתחבר.
אה, והפחד הזה מהעתיד? הוא בהחלט לא קיים רק בך.
כן אני סתם לא ידעתי איך לתייג את זה אין מספיק אפשרויות.
והאמת שבקטע הזה יש שני אמצעיים רטוריים שמזכירים שיר.
בקשר לבעיות ולדאגות שבגילנו שמבוגרים שוכחים, אני כתבתי לעצמי במחברת אחת שאסור לי אף פעם לומר דברים כמו "כשתגדל תבין" או "אח, איזה גיל יפה וחסר דאגות! התקופה הכי טובה בחיים שלי !" וכו' כי אני לא חושבת שזאת באמת התקופה הכי טובה בחיים. אתה לא לבד.
מסכימה לגמרי.