רק בישראל- פרק 23

קיילי:
כשצעדתי צעדים ראשונים בתוך בית הספר, ראיתי שפרצופים מסתובבים אליי. זה היה לכאורה יום רגיל, יום שאני מנסה להתחמק בו מניב, יום שאני צריכה להתעקש ולהזכיר לעצמי שאני טובה גם לבד, ויודעת מה לעשות גם לבד, ויום שבסך הכל, אני צריכה להעביר. היום הראשון הוא תמיד קשה, אחר כך כבר קל יותר. אבל זה לא היה קל, לא היה קל כמו להעביר יום רגיל. מבטים הופנו אליי והסתכלו עליי, ואני הסתכלתי על חלקם וניסיתי להבין מה הם רוצים.
"קיילי!" שמעתי קול קורא. הסתובבתי וראיתי את שיר, באה אליי בהליכה מהירה, כשהיא נפרדת משתי חברות שאיתן היא הלכה קודם. חייכתי, סוף סוף מישהי שתרגיע אותי קצת. נתתי לה חיבוק קצר ושאלתי אותה מה קורה.
"אני צריכה לשאול אותך את זה, לא?"
"למה את אומרת את זה?" שאלתי אותה באנגלית. היא נאנחה והסתכלה עליי, כשאני מסתכלת עליה, מנסה להבין מה היא יודעת. נאנחתי ושאלתי אותה אם הוא סיפר לה.
"לא ישר…" היא נאנחה, "נפגשנו אתמול בערב כמה שמיניסטים, חברים קרובים. הוא…" היא אמרה ונעצרה.
"הוא מה?" שאלתי אותה לא מבינה. היא הסתכלה רגע לצדדים, מסיטה את מבטה ומתחמקת מהשאלה שלי. האצתי בה. היא נאנחה ואמרה שהוא היה עם מישהי אתמול בערב, ושבהתחלה היא חשבה שהוא בוגד, אבל אז הוא הסביר לה שאני והוא נפרדנו. הסתכלתי עליה מופתעת, ואז משועשעת. מתי לעזאזל הוא הספיק?
"מתי נפרדתם?" היא שאלה עצובה.
"אתמול." אמרתי לה, במבט קר, נושכת את שפתיי ומסתכלת לנקודה אחרת בחצר, "אני צריכה ללכת, בסדר? אני אדבר איתך."
"קיילי…" היא נאנחה והחזיקה בכתפי. חייכתי אליה והנדתי את ראשי לשלילה. הרגשתי את הדמעות צורבות לי את הגרון, ואמרתי לה שפשוט לא בא לי לשמוע, לא בא לי לשמוע מה הוא עשה, ולא בא לי לשמוע מה הוא רוצה. לא בא לי לדעת עם מי הוא היה אתמול, ובטח לא באלי שהיא תרחם עליי. היא הבינה ונאנחה, ואמרה שהיא פה כדי לדבר. אין על מה להאשים אותה שהיא יצאה יחד איתו, הם חברים הרבה לפני שאני והוא נהיינו יחד. אין לי מה להאשים אותה שהיא תמשיך להסתובב איתו. אבל כרגע, אני כל כך שונאת אותו, לא מסוגלת להסתכל עליו, לא מסוגלת לדבר עליו. למה הוא היה צריך להרוס פרידה נורמלית, ולעשות מעשה כזה קיצוני?
"שיר!" קראתי לה כשהתעשטתי. היא הסתובבה וחזרה אליי, כשאני מתקדמת אליה.
"את מכירה אותו טוב, את יכולה לענות לי על משהו?"
"אני אנסה," היא אמרה, "אם אני ארגיש שאני שוברת כאן סודיות או משהו…"
"מובן לי, אתם חברים הרבה לפני שאני ואת חברות."
"בואי נשמע." היא אמרה בחיוך קטן. שאלתי אותה כמה היא יודעת עליו, והיא אמרה שדי הרבה, תלוי.
"אני מפדחת שזו הסיבה שהוא נפרד ממני…" נאנחתי. היא הסתכלה עליי במבט לא מבין, ושאלה אם אני לא יודעת למה נפרדנו. הנדתי את ראשי לשלילה והיא הסתכלה עליי מופתעת. אמרתי לה שאני מפחדת שכל מה שהוא רצה ממני זה סקס, ואז אחרי שזה עבר, הוא כבר הפסיק להתעניין. זה כל כך רדוד אם זו הסיבה. היא נאנחה ואמרה שהיא יודעת שהוא השתנה מאז, ושהאמת שהיא לא חקרה יותר מידי לסיבת הפרידה. היא שאלה אותו למה, הוא סירב להגיד.
"את תסתדרי?" היא שאלה עצובה. הנהנתי אליה ואמרתי לה שאני אנסה כמה שאפשר להסיח את הדעת מזה, ושאני מקווה שהמבטים שנתקלתי בהם כל הבוקר יפסיקו באיזה שלב. היא נאנחה ואמרה שזה רק כי כולם מכירים את ניב, ושחלק מהבנות כאן פשוט מחכות לרגע הבא שהוא רווק כדי להתחיל לפעול. גיחכתי ואמרתי לה שהוא לא כזה פופולרי כמו שכולם חושבים, שהוא לא תמיד בחבורות גדולות, ולא תמיד עסוק. שאני יודעת את זה מהתקופה האחרונה שיצאנו בה.
"תיכננתם לו משהו ליום הולדת?"
"אני יודעת שדור מתכנן, הם תמיד מתכננים אחד לשנייה. אני אגיד לך מתי זה אבל… אל תיעלבי אם לא…"
"זה ברור לי," קטעתי אותה, "מה שהיה בינינו נגמר. הוא לא חייב לי יותר כלום."
במשך שיעור אנגלית, גלעד ניסה לדבר איתי ולשאול איך אני. לא האמנתי שזה הגיע גם לשכבה שלנו. הוא צחק ואמר ששיר סיפרה לו, ואני הבטתי בו במבט עצוב ואמרתי שזה מתסכל שהריכולים היחידים של בית הספר, זה מה שקורה ביני לבין ניב. הוא אמר שהוא מצטער שאני כל כך מתעצבנת מזה, ואז אמרתי לו שזה לא מה שמעצבן אותי, אלא מה שמעצבן אותי זה שאנשים מתעסקים בדבר שלא קשור אליהם. אפילו אני לא יודעת מה הסיבה לפרידה, אז הם עוד מנסים לגלות? אין בזה היגיון.
"קיילי," פנתה אליי המורה לאנגלית בסוף השיעור. חייכתי אליה ונעמדתי מולה. היא הציעה לי לעשות את הבגרות של השנה ושל שנה הבאה, השנה, בגלל רמת האנגלית הגבוהה שלי, וככה לחסוך לי לחץ בשנה הבאה. היא אמרה שהיא רוצה למצוא פרצה במערכת שבה אוכל להשתלב עם לימודי האנגלית של השכבה המסיימת. שאלתי אותה אם ניתן גם להרחיב את מספר היחידות באנגלית בשנה הבאה, כך שאולי יהיה לי שווה לא ללמוד עם כל הכיתה ולהשקיע בעוד משהו. היא אמרה שהיא תברר לי את זה, אבל חייכה אליי ואמרה שהיא שמחה שאני לא לוקחת את השיעורים כמובן מאליו ועדיין משתדלת למרות שכל כך קל לי. חייכתי אליה ואמרתי שזה מאוד נחמד לשמוע. אני מאוד מעריכה אותה, מורה מבוגרת ועדיין לא מתייאשת.
כשעמדתי ליד הלוקרים והכנסתי את ספרי האנגלית, שמעתי כחכוך קטן בגרון מאחוריי. הפניתי את הראש אל הקול וראיתי את דור. הסתכלתי עליו לכמה שניות ואז סגרתי את הלוקר, מסתכלת עליו ומחכה שימשיך לדבר. אין לו שום דבר להגיד לי שלא יהיה קשור לניב, ועל ניב ממש לא בא לי לדבר.
"אתה רוצה להתחיל לדבר?" שאלתי אותו כשהוא עומד מולי כבר דקה ומדבר.
"קחי," הוא אמר לי וכיווץ את גבותיו, "ניב ביקש להחזיר לך את זה." הוא הגיש לי את שני הכרטיסים למופע של עוד יומיים. הסתכלתי על הכרטיסים והזזתי את האגודל שלי עליהם. גיחכתי והרמתי את מבטי אליו, אומרת לו תודה צינית, פותחת שוב את דלת הלוקר שעוד לא נעלתי ושמה את הכרטיסים שם. הוא נאנח, עדיין מרגישה אותו שם, עומד לידי וצופה בי. הוא אמר שהוא מצטער, ואני הסתובבתי אליו באחת ואמרתי שהייתי שמחה לשמוע את החבר שלו אומר את זה, ונותן סיבה, ולא משאיר אותי כל כך תלויה באוויר כמו שנשארתי.
"את הרי תראי אותו, תסתובבי עם אנשים שהוא מכיר ומדבר, אז הסיכוי להיתקל בו גדול. למה שלא תפתרי את זה עכשיו ותלכי לדבר איתו?"
"למה שאני אעשה דבר כזה? אני אתחנן שידבר איתי, שיסביר לי למה הוא עשה את זה כל כך מהר? ממה ששמעתי הוא המשיך יפה מאוד אתמול."
"את לא יודעת על מה את מדברת."
"אתה החבר הכי טוב שלו, לא? אתה הרי יודע יותר טוב ממני מה הוא עושה בחיים שלו."
"קיילי…" הוא נאנח.
"מה?!" התעצבנתי, "כי הרי כל כך כיף להיכנס לבית הספר ולקבל כל כך הרבה מבטים, שאומרים בדיוק אותו דבר, שאני המתחלפת המהירה של ניב שלא הבינה לאן היא נכנסת, כי זו בדיוק הגישה של המבטים שכולם הראו היום!" אמרתי והרגשתי כמה אנשים מביטים בי, "כי כל כך נחמד לדעת שאולי מרכלים ואומרים שהוא הבין שאני לא שווה את זה, אז הוא נפרד ממני. כי כולם חיים בתחת של הילד הזה ורוצים לדעת כל דבר שהוא עושה, כי בלעדיו אין להם מה לעשות. לא ככה? הרי אחרת איך תסביר לי שכולם יודעים על זה מהשנייה שדרכתי בבית הספר?!" סגרתי את הלוקר במהירות, מרגישה את הנשימה המהירה שלי ויצאתי מהבניין, הולכת לכיוון החצר בשביל קצת שקט.
"קיילי!" שמעתי עוד צעקה. עוד מישהו אחד יקרא לי כשאני הולכת ואני באמת אתחרפן. הפעם לא הייית צריכה להסתובב כדי לזהות את הקול שקורא לי. הסתובבתי אליו, והוא רץ לקראתי. הוא האט את הריצה, וכשהתקרב אליי סטרתי ללחי שלו. הוא נעצר, מופתע, והחזיק בלחי שלו.
"אל תדבר איתי, פשוט תתרחק." אמרתי לניב והתרחקתי.