גלגל החיים-פרק13

יום שישי,מיקה רוקדת אל מול הטלוויזיה,ואני ליד הגז מבשלת לשבת.
שנתיים טובות לקחו לי כדי להתחיל לבשל מבלי לשרוף את הסיר,או לקבל קלקול קיבה.
״מריח טוב״אומרת מאי שנכנסת עם התיק של בית הספר הביתה.
״איך היה בבית ספר?״אני שואלת.
״בסדר״היא אומרת ומקפצת להתיישב על השיש לידי,
״את מוכנה להסביר לי מה קרה לך אתמול?״.
״מה קרה לי אתמול?״אני מתממת.
״ליאן״היא מביטה בעיני,ופתאום אני מבחינה בדמיון העמוק שלה אליי.
היא כל כך יפה,אולי אפילו יותר ממה שאני הייתי בגילה.
השיער הבלונדיני שלנו,עבר בגנים,אבל מאי בחרה לצבוע אותו בכתום תפוז,כי היא טוענת שבלונד הוא הגדרה למושלמות בחברה הישראלית,והיא שונאת מושלמות.
אבל השורשים הבלונדים שאליהם היא מנסה להתכחש,מבצבצים ושיערה נראה כמו גווני השקיעה.
עיניה הכחולות זוהרות ומביטות בי,ושפתייה צבועות באודם שחור.
היא מעולם לא היתה פריקית,היא תמיד היתה מוזרה.
אבל המוזרות שלה היא כל כך יפה,מתי בפעם האחרונה פגשתם בתפוזינה עם אודם שחור?.
״את מתרחקת ממני בזמן האחרון״היא אומרת,גורמת לי להתפלא.
״אני זו שעמדה לצידך כל השנים האלה,ואת חושבת שעכשיו יש לך זכות להסתיר ממני דברים?״.
אני עדיין מתפלאת ממנה,היא תמיד נחושה,אבל עכשיו מתמיד.
מאי היתה תמיד הנפש התאומה שלי,הייתי אמנם ילדה מתבגרת מעצבנת שחושבת שבגלל שהיא יפה כולם בכיס הקטן שלה,אבל מעולם לא התייחסתי למאי ככה.
והיא הוקירה לי תודה על כך.
אני תמיד אומרת לה שהיא ״מחפשת הצדק״,היא תמיד תחפש את הצדק,ואם תמצא היא תלך אחריו בעיניים עצומות.
אני זוכרת את היום שארזתי מזוודה,והיא עמדה בכניסה לחדרי,בשתיקה.
״אני באה איתך״היא אמרה בביטחון מלא,היה לנו וויכוחים על זה,אני חשבתי שאם היא תבוא איתי היא תסבול את הדיכאון שבו אני אהיה שרויה,והיא תנשור מהלימודים,והיא תכנס בסופו של דבר להריון כמוני בגיל 18.
אבל היא כל כך אידיאולגית,היא אמרה שאין שום צדק במה שההורים עושים,שהורים אמורים לתמוך בך גם אם חרבנת להם על הראש.
והיא גרה איתי אצל סבתא,והיא החזיקה לי את היד בלידה,והיא חיפשה איתי דירות להשכרה,והיא קרעה את התחת ביחד איתי בעבודות משק בית כדי לקנות רהיטים.
היא בכל שלב ושלב,ותמיד ידעה את האמת,ופתאום עכשיו אני מוציאה אותה?.
״את צודקת״השבתי,מערבבת ערבוב קטן את סיר האורז ומכבה את הלהבה.
״אני תמיד צודקת״היא אומרת מבלי לחייך.
״מחפשת הצדק״אני מחייכת.
אנחנו שותקות כמה שניות,ואז אני מצליחה להוציא את זה מפי.
״פגשתי את ההורים״אני אומרת בבת אחת.
היא מביטה בי הישר באישון,במבט נחוש,ואני מתפלאת שהיא לא המומה.
״הם לא זיהו אותי מאי,לקח להם לפחות עשרים שניות לזהות אותי״אני מוסיפה,מנסה לטלטל אותה כמו שאני הטלטלתי אתמול.
אבל זה לא משכנע אותה,היא מביטה בי במבט הנחוש שלה,ולי נמאס להביט בכחול הזה.
״את לא בהלם?״אני צועקת,ומיקה רצה אלי מהסלון בבהלה.
היא מתחילה לבכות ולנדנד,ואני מחבקת אותה אבל עדין מביטה במאי.
״את שמה לב מה קורה פה ליאן?״ היא שואלת.
״מה?״אני ממשיכה ללטף את מיקה בנסיון להרגיע אותה.
״העבר שלך חוזר אליך כמו בורמנג,והאנשים שפגעו בך חוזרים לעשות תיקון…״היא אומרת.
ואני די מתפלאת ממנה,היא לא הבן אדם שמיסטיקה והשתשלות אירועים מאפיינים אותו.
״הוא חוזר לרדוף אותי מאי…״אני מגחכת.
״לא ליאן״היא מניחה את כף ידה על כתפי ״העבר שלך שהותיר אותך בודדה וחלשה חוזר לראות אותך חזקה ואיתנה.
וכל אותם האנשים שפגעו בך,עוד יראו לאיזה אדם מדהים ועצמאי נהפכת״היא אמרה וקפצה מהשיש מחבקת אותי וגורמת לי להזיל דמעה.
״תרדי למטה,אנחנו צריכים לדבר״אני לפתע מקבלת הודעה מבר.
״מי זה הפעם?״מאי שואלת.
״לא העבר,וגם לא העתיד שאני ארצה״אני אומרת בגיחוך מריר,לא אתן לאנשים חדשים לפגוע בי.