"שינית אותי" פרק 9

בס"ד בלבד!
~אליס~
הבטנו לכיוונה, זאת היתה וויאן, אמא שלו.
"כלום כלום, תרגעי מאמו" אמר לה.
"מה תרגעי? הסתכלת איך אתה ניראה?" אמרה לו.
"מה הבגדים? זה בסדר ניקנה חדש…" אמר בן.
"עזוב את הבגדים אתה כולך פצוע" אמרה לו בדאגה.
"תגידי לבן הדפוק שלך שלא יתחיל איתי" אמר לה.
"נכון אליס?" שאל אותי, ואני חלמתי.
"הייי?" אמר לי.
"אה, מה?, כן!" אמרתי אפילו בלי לשים לב על מה ולמה ושניהם צחקו.
~בן~
חחח קורעת הילדה הזאת! ואי אני מת עליה! והיא אפילו לא יודעת את זה…
"חחח בוא בן אני אנקה אותך" אמרה אמא ש'לי וצחקה.
"נו מה אני ניראה לך תינוק?" אמרתי.
לא אמרתי את זה…" אמרה אמא ש'לי, ולקחה את התחבושות מאליס.
"לך תתקלח אחר כך נחבוש אותך" אמרה אמא ש'לי.
"ניכנס ניכנס…" אמרתי תוך כדי שאני לוקח מגבת.
ניכנסתי, הורדתי תבגדים, והסתכלתי על עצמי במראה וחשבתי לעצמי.
כמה שאני מבוזבז על הסטוצים האלה, כבר ממזמן יכולתי למצוא חברה ולעשות אותה מלכה.
אבל אני דפוק ואני דופק את עצמי, כל יום מזיין בחורה אחרת, ואחר כך זורק אותן כמו זבל.
נופר צדקה כשהיא אמרה את זה, אני באמת כזה, ומי תרצה להיות חברה של אחד כמוני?.
פעם ראשונה בחיים שאני חושב על זה, כמה סבל גרמתי לבנות האלה ועכשיו אני בודד.
אפילו רבתי עם אחותי שהיא היתה כמו חברה בשבילי, והיא דאגה לי תמיד, ולא הקשבתי לה.
ועכשיו היחידה שעוד אכפת לה ממני זאת אליס, אבל איתה אין לי סיכוי.
תוך כדי שאני חושב על זה… "בן סיימת?" שמעתי את אמא ש'לי אומרת.
וואלה עוד לא התחלתי אפילו, התקלחתי הכי מהר שיכולתי ויצאתי.
~אליס~
בזמן הזה שבן התקלח, וויאן ואני ירדנו למטה, היא הביאה לי לשתות והכינה גם לה התישבנו.
"אז מה את חושבת על הבן שלי" אמרה וויאן. לא ידעתי מה לומר.
"אה…איזה בן?" ניסיתי למתוח את הזמן.
"בן בן הילד שלי" אמרה וויאן.
"אמממ…לא יודעת" השבתי והסמקתי מעט.
"הו את כל כך חמודה כשאת מסמיקה, אבל למה את צריכה להסמיק?" אמרה וויאן.
"אממ… לא ידעת… זה…זה…תמיד ככה" השבתי, במחשבה שניה היא די חופרת.
"אני רוצה לדבר איתך קצת עליו, את יודעת ש—-"אמרה אך דפיקות הדלת קטעו אותה.
הלכתי לפתוח ו… יונתן ניכנס בריצה.
"ראיתן אותה?" שאל שהוא כולו מתנשם ומתנשף.
"את מי?" השבנו ביחד.
"את נופר" אמר בקול חנוק.
"לא למה? קרה לה משהו?" השבנו שוב יחד.
"לא קרה לה כלום פשוט היא ברחה לי אני…אממ.. לא יודע" אמר בגמגום.
"מה קרה עשית לה משהו?" אמרתי בכעס.
"לא מה פתאום" אמר.
"אז איפה היא יכולה להיות?" שאלה וויאן.
"אני לא יודע" אמר יונתן.
"על מה אתם מדברים?" הגיע בן מלמעלה.
אוי מי גאאאדדד, הוא היה רק עם מגבת על הרגליים הוא היה כל כך…חתיך ושרירי אוקי סטופ.
בקיצור הסמקתי כי הוא עמד לידי.
"אממ…על שום דבר." סיננתי לו שיבין שהוא אינו רצוי כאן.
"מה שום דבר?" אמר בן בכעס.
"תבין בן…נופר נעלמה" אמרה וויאן.
"מה אני לא מאמין?" אמר בן כולו המום.
~בן~
הייתי בשוק כאילו מה אתם עובדים עלי, אין מצב, אחותי? נעלמה? הדבר הכי גרוע שקרה לי.
רציתי לראות אותה, ולפחות לפעם אחת כדי להתנצל בפניה על הכל.
למרות שהרגשתי שאני לא מסוגל.
הסתובבתי בבית כמו משוגע, רציתי לקבור את עצמי, או לא ידע מה.
"בן אל תדאג אנחנו…נימצא אותה" אמרה אמא מנסה להרגיע אותי.
"מה נימצא? מה? איפה נימצא אותה?" אמרתי.
"אתה תיראה אנחנו…" אמרה שוב, לא יכולתי לסבול את זה עליתי למעלה.
בחדר שלי ראיתי את אליאב ושירה, זה עיצבן אותי לקחתי מיכנסיים, והלכתי לחדר הבנות.
לבשתי תמיכנסיים, ושכבתי שם על אחת המיטות, מנסה להרגע.
~אליס~
אחרי שבן הלך, וויאן עמדה חסרת אונים.
"אני מצטערת, פשוט הוא כל כך קשור לאחותו, ו…" היא סיננה לנו, ואחר כך התחילה לבכות.
ניסינו להרגיע אותה, אבל לא הצלחנו.
"תלכו לחדרים שלכם, אני כבר אזמין אנשים שיחפשו אותה" אמרה ועלינו.
~יונתן~
היא בטח לא תרצה לראות אותי אז עדיף שאני לא אתערב ודי.
~אליס~
עליתי לחדר, ואני רואה את בן שוכב לי על המיטה.
או מי גאאאדדדד! הוא עדין חצי ערום, ניסיתי לא להסתכל עליו אבל הוא כל כך מפתה.
פתאום הוא התעורר, הסתובבתי מהר, ועשיתי את עצמי כאילו לא שמתי לב.
לקחתי דף ועיפרון והתחלתי לצייר,הוא קם והתישב לידי, אהההההה, צמרמורת עזה עברה בי.
לא לא שובבבב… שוב הסמקתי.
"היי" הוא אמר.
"היי" אמרתי וניסיתי לא לרעוד.
"את לא הלכת לחפש את נופר?" שאל.
"לא אמא שלך אמרה שהיא תזמין אנשים שיחפשו אותה." אמרתי.
"יש לך חבר?" אמר, מה אני אומרת לו?
"לא" אמרתי והרכנתי ראשי.
"זה בסדר את לא צריכה להתבייש, גם לי אין חברה זאת לא בושה" אמר.
"לא התבישתי" אמרתי בחיוך, הוא גם חייך.
"איזה כישרון יאללה." הוא אמר ולקח מידי את הדף והתבונן בציור.
"תודה" אמרתי והורדתי את ראשי.
"את מי ציירת?" אמר.
"הו איך אני שונאת ששואלים אותי תשאלה הזאת!" אמרתי לו, והוא צחק.
"חחח אני יודעת שהשאלה הזאת מעצבנת בגלל זה שאלתי" אמרתי בלגלוג.
"איזה ילדדדד" אמרתי.
"חתיך" הוסיף וצחק.
"כן בטח." אמרתי בזלזול.
"היי…בלי להעליב." אמר בתינוקיות.
"תינוק" אמרתי וצחקתי.
"אני אראה לך מי תינוק!" אמר והתנפל עלי והשכיב אותי במיטה.
"עכשיו את רגועה" אמר והתבונן בי, לא ידעתי מה לעשות פשוט שכבתי בלי לזוז.
~בן~
זה הרג אותי שהיא אפילו לא הסתכלה עלי, רציתי לראות את העיניים היפות שלה.
השכבתי אותה, לא רציתי לפגוע בה חלילה, אבל עדיין היא לא הסתכלה עליי.
היא אפילו לא זזה, לא דברה, אפילו לא בקשה שאזוז ממנה, אולי היא פחדה, לא ידע.
הרמתי את סנטרה אלי, והיא הביטה בי (סופסוף), עיניה היו שטופות בדמעות.
ניגבתי את דמעותיה (ממתי נהיתי כזה רגיש), היה ניראה שהיא רוצה לומר משהו.
(בטח שאזוז ממנה) ירדתי ממנה,היא היתה נראת יותר טוב(אחד אפס לי צדקתי)והלכתי משם.
~אליס~
הוא הלך, את רגעי הפחד האלה שהיו בי עכשיו כניראה לא אשכח לעולם.
כניראה שהוא ריחם עלי, אז הוא לא פגע בי, אבל במקרה הרע הוא היה יכול….
היה לו סיכוי אז למה הוא לא עשה את זה?, לא שרציתי אבל למה?,
~נופר~
הייתי במקום בלתי ידוע ובלתי מוכר, אנלא יודעת אם הוא קיים בכלל על המפה.
ישבתי שם על איזה סלע והתחלתי לבכות, לפתע הרגשתי יד על כתפי הסתובבתי ולא האמנתי