רצח בעיניים – פרק 3

נשארתי במשרד לקרוא את כל התיקים של המשפחות שנרצחו. השעה הייתה 2 בלילה והייתי לבד במשרד. קראתי על ארוסתו של בן, כששמעתי צעדים הולכים וקרבים. הסתובבתי בחדות כשידיי אחוזות באקדח שלי מאחורי הגב.
בן נעצר מולי, מסתכל על הדפים שמאחורי.
"עמדנו להיפרד, לפני שכל זה קרה.." הוא אמר בשקט, "גיליתי שהיא בגדה בי"
"אז גילית שהיא בגדה בך והחלטת להרוג אותה ואת כל המשפחה שלה?" אמרתי בכעס, מרימה את האקדח ומכוונת אותו לראשו.
"Hijo de puta" הוא מקלל, "מה נראה לך שאת עושה?"
אני צוחקת צחוק חסר חיים, "וזה בכלל מושלם, ספרדית. 14 משפחות רצחת? לא מספיק היה לרצוח את חברה שלך? היית צריך להרוס גם לי את החיים? לכל המשפחות האלה?" אני מתקרבת אליו תוך כדי שאני מדברת.
"ג'סיקה, תורידי את האקדח", הוא עונה לי בקול מתון, מתקרב אלי גם הוא.
"למה? תגיד למה עשית את זה", דמעות זולגות לי על הלחיים תוך כדי שאני מדברת. דמעות של עצבים וכאב.
"לא רצחתי אף אחד. אני מדבר בספרדית כי אמא שלי ארגנטינאית. אני נשבע לך, שלא רצחתי אף אחת מהמשפחות האלה". הוא עומד סנטימטרים ספורים ממני, אני יכולה לראות את העיניים הכחולות שלו מבריקות במה שנראה כמו דמעות.
צעדים שמתקרבים אלינו מקפיצים את שנינו, הוא מזנק מאחורי תופס אותי כשיד אחת מקיפה את המותניים שלי ויד אחת מכסה את הפה. הוא מושך אותי לעמוד צמוד לקיר צדדי, ככה שבקושי אפשר לראות אותנו. אני מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו אבל הוא חזק מידי, אז אני מחליטה להחזיר את האקדח שלי למכנסיים, במקום לעמוד כמו סתומה עם האקדח שלוף, ועכשיו הדבר היחידי שמפריד בין הגוף שלי לשלו זה האקדח שלי.
אדם נכנס לחדר, ברגע שזיהיתי אותו יצא לי ציוץ לא רצוני, בן בתגובה חיזק את האחיזה שלו בי. הוא ניגש למקום שישבתי וחיפש בין הדפים ולבסוף לקח אחד מהם. הטלפון שלו צילצל והוא ענה בשקט, בקושי הצלחתי להבין שהוא מדבר בספרדית. הגוף שלי רעד כולו ובן שחרר מעט את האחיזה שלו, עכשיו זה הרגיש פשוט כאילו הוא מחבק אותי. אחרי כמה רגעים שנמשכו כמו נצח אדם יצא מהחדר והשאיר אותנו לבד, נשארנו קפואים במקומנו עד שבן שחרר אותי ואני נשארתי מבולבלת, מנסה לעכל את מה שקרה, המחשבות רצות לי בראש.
"הוא רצח את המשפחה שלו?" אני שואלת בקול חלש שאני לא מזהה בכלל.
"אני לא יודע עדיין איך בדיוק הוא קשור, אבל כבר הרבה זמן אני חושד שיש לו קשר לזה, הוא הבחור היחידי ששרד מכל המשפחות, כל השאר היו בנות ויש הרבה דברים שלא מסתדרים לגביו" הוא מסביר, "הוא ידע מי את כשהכרתם?"
"כן, הוא אמר שהוא הבין את זה משם המשפחה שלי".
"אני לא אמרתי לו את השם שלך".
"גם אני לא, אני אף פעם לא אומרת את שם המשפחה שלי, או את השם המלא שלי". צמרמורת עוברת בגוף שלי כשהידיעה ששכבתי עם מישהו שהוא כנראה רוצח וגרוע מזה, יכול להיות שהוא קשור לרצח של המשפחה שלי. רצתי לפח שמתחת לשולחן שלי והקאתי הכל, דמעות מרטיבות את פניי. בן נעמד לידי ולקח את ידי מוביל אותי לשירותים בקומה, נשען על הדלת בזמן שאני שוטפת את פניי.
הסתובבתי אליו ועינינו הצטלבו, המבט שלו חשמל אותי. הוא התקרב אליי לאט ועצר כשסנטימטרים בודדים מפרידים בנינו, שוב. פתאום הרגשתי כמה הוא גבוה ממני, אני דיי נמוכה אבל הוא ממש גבוה. הוא הסתכל עליי מלמעלה ולבסוף אמר בשקט, "אני מצטער, אני מצטער שנתתי לך לחשוב שאני רצחתי אותם. אני מצטער שנתתי לך לעבוד תחתיו, הייתי צריך לדעת. ממחר את תעבדי ביחד איתי. אני מבטיח לך שאנחנו נמצא את מי שאחראי על זה".
"אני מצטערת שהתכוונתי להרוג אותך".
הוא מחייך, "נסלח". פעם ראשונה שאני רואה אותו מחייך, פאק, הוא נראה אלוהי.
"בואי, אני אקח אותך הביתה, עדיף שלא תלכי עכשיו לבד".
אנחנו נוסעים בדממה, כל אחד עם המחשבות שלו.
"ג'סיקה", קולו מפלח את הדממה, "אנחנו לא לבד".