פסיכי
נעליים קטנות
ושתי צמות שחורות,
עיניים גדולות
שבוחנות אותי.
חולצה קרועה
צמות פרומות
רגליים יחפות
גוף מלא חבלות.
טעם מר בפה
ורגשות אשם
שמתחילים לצוף בי.
ילדה
בואי נשחק
ילדה
בואי נתנשק.
אני אוהב אותך
ילדה קטנה
מה קרה לחיוכך?
למה הוחלף הוא בבכי?
אל תדאגי
כלום לא יפגע בך
מלבדי.
תגובות (1)
לא בדיוק הייתי קוראת לזה צמרמורת… זו כתיבה רגילה ודיי יפה (עד כמה שאפשר להגיד..) כן יש משהו בבית האחרון..