הקרב באפגניסטן

הכדורים שרקו מעל הראש שלי. הרימונים התפוצצו סביבי, במזל הרסיסים מפספסים את גופי. הגופות של טומי ושל ארמדנו מכוסות היטב בברזנט שהשארתי בגשם כדי שאש הרימונים לא תאחז בו. הגופות של ניקו ושל דייגו הם רק ערמת פיח בצד השני של המוצב. רימון אש תפס את בגדיהם ולמרות כל המאמצים שלי ושל מייג\\\'ור בק לא הצלחנו לכבות את האש. מייג\\\'ור בק שכב לידי. מדמם מפצע בבטנו. עשיתי כל מה שיכולתי בשביל לנסות להציל אותו. הכול תלוי בסמל ראיין ובטוראי ווסט. איתי נשאר קפטן ג\\\'יימס. הוא היה בחור לבן, נמוך ומוצק. הוא דימם מפצע יריה ביד שלו אבל עדיין לא הפסיק לירות לכיוון האפגנים, שלא הפסיקו לירות לשנייה.
זאת הייתה אמורה להיות משימה יחסית קלה. ללכת לכפר בשם דומא ולחסל חוליית מחבלים קטנה שהייתה בו. המפקד שלנו היה מייג\\\'ור בק. אני וג\\\'יימס היינו קפטנים, ארמנדו דייגו וראיין היו סמלים ואילו ניקו, טומי, ו-ווסט היו רק טוראים. יצאנו 9. נשארנו חמישה. המשימה התשבשה תוך שנייה. טיל rpg פספס את הג\\\'יפ שלנו בקצת אבל בכל זאת השבית אותו וגםפצע את ארמנדו ואת ניקו. הצלחנו לחלץ אותם מהג\\\'יפ ורצנו לכיוון בונקר ישן, עוד מהמלחמה ב2002. למזלנו הכוחות האפגניים של הטליבאן לא מצאו אותו. רצנו לשם בעוד מאות טרוריסטים מאל קעידה ומהטליבאן מרססים אותנו בקלצ\\\'ניקובים. ארמנדו חטף שלוש כדורים בירך וגם זה אחרי הפציעה שלו מהג\\\'יפ שפצעה אותו קשה. הוא לא הצליח ללכת. הוא קרס ואחרי פחות משנייה חטף כדור לחזה. מייג\\\'ור בק העמיס אותו, יחד עם ה80 קילו שהוא סחב על הגב שלו, והתחיל לרוץ איתו לבונקר. שנייה לפני שסגרנו את הדלת טומי חטף חמישה כדורים בגב ונפל על הרצפה, מת. גררנו אותו פנימה וכיסינו את הגופה שלו ושל ארמנדו בברזנט ישן שמצאנו שם. מייג\\\'ור לא הפסיק לנסות לקרוא לעזרה אך המכשיר קשר מת. עשינו בינינו הגרלה וכך יצא שווסט וראיין יצאו בחסות החשיכה לקרוא לעזרה. אני לא יודע אם הם מתים או לא. אחרי כמה שעות נזרק הרימון לתוך הבונקר. הרימון שהרג את ניקו ואת דייגו ופצע את מייג\\\'ור. נשארנו רק אני וג\\\'יימס. לא הפסקנו לירות לשנייה. רוקנתי מחסנית אחר מחסנית, שכל כדור פוגע בראש, בחזה או בבטן של לוחם טליבאן אחר. אני לא יודע כמה הרגתי. אמרו לי אחרי הקרב שהרגתי יותר מ100. גם ג\\\'יימס לא הפסיק לירות ותוך כדי גם לטפל במייג\\\'ור. אחרי שלוש שעות של יריה בלתי פוסקת הרגשתי כאב חד בחזה. העברתי את היד על החזה וראיתי שאני מדמם כמו משוגע. חטפתי כדור. נפלתי אחורה על הרצפה שלו הבונקר. הדבר האחרון שראיתי היה את ג\\\'יימס רץ לעברי עם תיק עזרה ראשונה. עצמתי את העיניים ופשוט נכנעתי.
התעוררתי אחרי לא יודע כמה זמן במסוק של צבא ארצות הברית. מסתבר שווסט וראיין הצליחו להגיע לבסיס והלזעיק עזרה. ארבעה מסוקי אפאצ\\\'י להגנה ועוד שישה מסוקי בלקהוק עמוסים בחיילים הגיעו אלינו. הם הפציצו את הכוחות של הטליבאן וכך גרמו להפסקה באש. בינתיים ירד כוח של חיל הנחתים, הסתער לכיוון הכפר ותפס את כל חוליית המחבלים שאנחנו היינו אמורים לתפוס. ג\\\'יימס ושאר החיילים האחרים שהגיעו פינו אותי ואת בק למסוק ואחר כך לקחו את הגופות של ארמנדו וטומי ואת מה שנשאר מהגופות של דייגו וניקו. הם העניקו לי טיפול והעבירו אותי לארצות הברית. אחרי פחות מחודשיים חזרתי לאפגניסטן, שם אני משרת עד היום. אני עומד להישאר פה עד אני יהרוג את כל המחבלים, או שהם יהרגו אותי. אני חייב לעשות את זה בשביל ארבעה חברים שלי שנהרגו במילוי תפקידם. אני חייב לעשות את בשביל ניקו, דייגו, ארמנדו וטומי.
בק לא חזר לצבא הוא נשאר בארצות הברית והתאושש מהפציעה שלו. הכדור פגע לו בעמוד השדרה מה שהשאיר אותו משותק חלקית. ג\\\'יימס קודם בדרגה וקיבל אות הצטיינות על איזשהו קרב שהוא היה שותף בו. ראיין נהרג אחרי חצי שנה בהתרסקות מסוק ואילו ווסט הגיע עד לדרגת קפטן. אני קודמתי לדרגת מייג\\\'ור ויצאתי לאין ספור מבצעים. איבדתי עשרות חברים אבל אני חייב להישאר פה. בשביל להן על המולדת.