'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 30

הסתכלתי על רפאל בלחץ,מרגישה איך האוויר מתחיל להיגמר לי ואיך הנשימות שלי נהיות יותר ויותר כבדות
"ר..רפאל" לחשתי בקושי,החדר החל להסתחרר וראשי כאב בטירוף
"שטרית,מה קרה?" רפאל שאל ומיהר לתפוס בגופי בכדיי ליצב אותי,
"אני לא נושמת" מלמלתי וניסיתי פעם נוספת לשאוב אוויר,ללא הצלחה
"תנסי להירגע" אמר והביט בעיניי,מלטף את פניי ברכות בכדיי להרגיע אותי
"רפי" קולה של לירון נשמע מחוץ לדלת,הוא עזר לי להתיישב בכיסא והלך לפתוח לה.
"למה לא פתחת?" לירון שאלה,היא קלטה אותי מזוית העין והזיזה את מבטה לעברי בבלבול
"מה קורה פה?" היא שאלה בחשד ושילבה את ידיה בפנים רציניות,
"אני בסך הכל מדבר עם חיילת שלי" רפאל נאנח בכבדות והסתכל עליה,היא הנהנה בהבנה והמשיכה להסתכל עליי במבט בוחן שגרם ללחץ שלי להתגבר,
"את בסדר?" היא שאלה,הנהנתי במהירות וקמתי מהכיסא,
"אני הולכת" אמרתי בשקט והתקדמתי בצעדים כושלים לכיוון היציאה,
"זה ברור לגמרי שאת לא בסדר,מה יש לך?" לירון שאלה ונגעה במצחי,התרחקתי מעט לאחור
"כואב לי בחזה" מלמלתי,עיניי החלו להיעצם וקרסתי לריצפה בעילפון,חסרת כוחות.
***************
נ.מ של רפאל
הבטתי בשטרית ששכבה על הריצפה בעילפון,המום.
"אני לא מבינה,איך זה קרה לה?" לירון שאלה והרימה את רגליה באויר,מביטה בי בבלבול
"אני לא יודע" הגברתי את קולי בלחץ,התכופפתי לעברה והרמתי את גופה בזהירות
"אני קוראת לחובש" אמרה ומיהרה לצאת מהמשרד.
הבטתי בפניה של שטרית,עיניי הדבש שגורמות לצמרמורות לחלוף בכל גופי היו עצומות וגרמו ללב שלי להיצבט בכאב.
"תתעוררי..בבקשה" מלמלתי בשקט,מצמיד את שפתיי ללחייה ברכות,
"גם אני אוהב אותך" לחשתי לאוזנה והמשכתי להביט בה,מזיז מעט את השיער שנפל על פניה.
"מה הולך פה?" אשכנזי התקדמה לכיוון משרדי בבלבול,
"אוצר" היא מלמלה,מביטה בה בדאגה
"איפה החובש?תעשה משהו" אמרה במהירות והעבירה את ידה בשיערה,
"תירגעי קצת,היא תהיה בסדר" אמרתי והנחתי את שטרית בעדינות על הכיסא,
"איך זה קרה לה?" היא שאלה בלחץ,הנדתי בראשי לשלילה כלא יודע ונאנחתי בעייפות.
"הנה,היא כאן" לירון נכנסה למשרד עם אחד החובשים,מביטה בנו.
הוא לקח מהתיק השחור שלו כוהל וצמר גפן,מקרב לאפה ומנסה להעיר אותה אך לשווא.
"מה קרה לה?" שאלתי אותו,הוא העביר את מבטו לעברי ונענע בראשו
"אני מציע שתתנו לה לנוח,הגוף שלה חלש" אמר וניסה להעיר אותה פעם נוספת.
"זה לא התייבשות?" שאלתי,הוא הניד בראשו לשלילה ואחז בפניה,מניח על מצחה מטלית לחה.
"יש לה חום גבוה" אמר והתרומם מישיבתו,מביט בי
"תודה" מלמלתי,הוא הנהן באיטיות והתקדם לכיוון היציאה.
***************
נ.מ של מיקה
התקדמתי במהירות במסדרון לכיוון החדר של ושל אוצר,מביטה לרגע במפקד שאחז בה.
פתחתי את הדלת בחוזקה וזזתי בכדיי לתת לו להיכנס,הוא הניח אותה על המיטה בזהירות והתיישר במקומו,
"שהיא מתחילה להתעורר תודיעי לי" אמר והעביר את מבטו לעברי,עיניו הירוקות נראו כל כך מודאגות.
"כן המפקד" אמרתי והתיישבתי על הברכיים,מביטה בפניה בכאב
"תודה אשכנזי" אמר בקול גבוה מעט ומיהר לצאת מהחדר,לא לפני שהביט באוצר שוב.
"תתעוררי כבר" מלמלתי וליטפתי את שיערה,כואב לי לראות אותה ככה.
נאנחתי בכבדות וקמתי ממקומי,נשכבת על מיטתי ובוהה בנקודה בלתי מוסברת.
*********
דפיקה בדלת נשמעה,פקחתי את עיניי במהירות והזזתי את מבטי לכיוונה של אוצר,רואה שהיא עוד לא התעוררה.
קמתי בעייפות מהמיטה והתקדמתי לכיוון הדלת,משחררת פיהוק קטן מפי
"מה?" מלמלתי ופתחתי את הדלת,רואה את רוי עומד בפתח בחיוך שירד איך שראה אותי
"מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר סבלנות,הוא הביט בי וגלגל את עיניו
"יש לנו תורנות מטבח ואני לא מתכוון לעשות הכל לבד" שילב את ידיו,מביט בי ברצינות
"כנראה שלא הבנת" חייכתי חיוך ציני והתקרבתי אליו,
"אני לא מתכוונת להיות איתך בשום תורנות,אני לא יכולה לסבול אותך" הגברתי את קולי,
"תפסיקי עם ההתנהגות הילדותית הזאת" אמר,מגביר גם הוא את קולו
"אני יפסיק מתיי שיתחשק לי וכרגע לא ממש בא לי" חייכתי בניצחון,הוא נשך את שפתיו בעצבים ותפס בזרועי בחוזקה,
"אם את חושבת שאת תשבי כאן ואני יקבל על עצמי את העונש שקיבלנו בגללך אז יש לך טעות גדולה" אמר,צמוד לפניי.
"תעזוב אותי" מלמלתי וניסיתי לדחוף את גופו רחוק ממני,ללא הצלחה יתרה.
"מה קורה פה?" המפקד התקרב לעברנו,מביט בנו בפנים רציניות ומחכה להסבר
"כלום המפקד" מיהרתי להגיד,הוא הסתכל עליי כמה שניות ולאחר מכן הסיט את מבטו לעברה של אוצר
"היא עוד לא התעוררה?" שאל,מבטו נראה עייף ומודאג,הנדתי בראשי לשלילה.
"אם אני זוכר נכון,לשניכם יש תורנות עכשיו" אמר והביט בשעונו,מסמן לנו ללכת.
*************