אני ואת 9
חלפו שלושה חודשים מאז דיברתי עם אמי בקשר למציאת המייל של חורחה, במשך הזמן הזה התקדמתי בטיפול עם הפסיכולוגית שלי ומצאתי מוסד שיקומי לשהות בו, עברתי טיפול מסיבי וקבוע במשך ימים שלמים והייתי רחוק מהבית ומהמשפחה, הרגשתי כך הרבה יותר טוב ורגוע אך עדיין משהו היה חסר לי מאוד – מייזי וקוסטה ריקה, המשכתי לחלום על אהובתי האבודה וקיוויתי בכל מעודי כי יש סיכוי ולו הקלוש ביותר למצוא אותה ולהתאחד איתה…
היה כל כך כיף לשהות בתוך החלומות שלי ולהרגיש בטוח בסביבה החדשה אך עדיין הרגשתי ריקנות ללא נוכחותה של מייזי במציאות, בעולם החיצוני, ידעתי כי אני חייב לעשות הכל על מנת להגשים את חלומי, אבל שום דבר לא הכין אותי להודעה המפתיעה שהתקבלה באותו יום…
"אלעד?" שאל אותי הפסיכולוג הצמוד שלי, קמתי מהכורסא עליה ישבתי והבטתי בעיניו של המטפל בעל השיער הבלונדיני והמאפיר, הייתי כל כך סקרן לראות על מה כל המהומה, מה כבר יכול לקרות שהוא יפנה אליי בזמן החופשי שלי?
"מה?" התפלאתי, הפסיכולוג חייך אליי וניכר כי משהו טוב קרה, אבל איזה דבר טוב כבר יכול לקרות עכשיו? מה יכול לשמח אותו כל כך? הלוואי וידעתי…
"יש בשורות חיוביות במיוחד מאמא שלך…" הוא אמר, כעת קפצתי מהכורסא האדומה בהתלהבות והרגשתי כיצד ליבי הולם בפראות בתוך החזה שלי, כבר המון זמן שלא התרגשתי כך, ידעתי שהיום יהיה היום שלי…
"אתה זוכר שסיפרת לי על המדריך ההוא מהטיול שלך בקוסטה ריקה?"
"המ, כן…" אמרתי מעט במבוכה, מסמיק בפניי ומתרגש כמו ילד קטן שבדיוק קיבל צעצוע שהוא רצה, לא היו בפי מילים לתאר את התחושה המושלמת והמענגת הזו שחוויתי ברגעים האלו, לא רציתי שזה ייגמר…
"הוא החזיר לך תשובה והוא זוכר מי אתה, הוא מצפה שתכתוב לו בחזרה." זהו זה, זהו זה, אני ניצחתי, אני ניצחתי! אני פאקינג ניצחתי וכעת שום דבר לא יוכל לעצור אותי, חורחה פנה אליי וזיהה אותי, אני מאמין שכעת החיים שלי עומדים להשתנות לנצח, אני מרגיש את זה, אני פשוט מרגיש את זה!
"יש!" צרחתי בטירוף מוחלט וחיבקתי את המטפל שלי בהתלהבות, הוא לא הבין ורק נותר לעמוד במקומו ולהביט בי בתדהמה אך אותי זה לא עניין, רק חיבקתי אותו בכוח וקפצתי במקום – לאחר שניות ארוכות שנדמו כמו נצח הצלחתי לעכל את הבשורה, הצלחתי להירגע ולהבין מה קרה, הצלחתי להבין היטב שכעת השלמתי חלק חשוב במשימה שלי להגשמת החלום, כעת ידעתי שסופסוף קורים לי דברים טובים בעולם החיצוני הקשה והאכזר, האם הסבל שלי עומד להיגמר?
באותו יום בחלום שלי מצאתי את עצמי יחד עם מייזי על חוף האוקיינוס בטורטוגרו כאשר שנינו עובדים במכירת קוקוסים, חברתי הייתה לבושה בגופייה אדומה ובמכנסיים קצרות וכחולות ומתחת לבשה ביקיני. שיערה החום והגלי היה פזור ועף ברוח הקרירה והנעימה שליטפה אותנו באותו יום נהדר.
"את שמעת מה קרה, מייז?" שאלתי אותה בהתרגשות והבטתי בחיוך לתוך עיניה המקסימות, חברתי המתוקה חייכה והסמיקה מעט בלחייה העגולות.
"חורחה זיהה אותי והשיב למייל שלי… כעת הוא רוצה שאכתוב לו בחזרה, אני הולך לספר לו אודות כל מה שעבר עליי ולנסות ולבקש ממנו עזרה. אם הכל יסתדר כמתוכנן אני אמצא אותך." אמרתי בדמעות של שמחה, מייזי עזבה הכל ומיהרה לעברי בריצה, היא חיבקה אותי בחום ונישקה את שפתיי, חיבקתי אותה בחזרה ונשקתי לה, שנינו נותרנו להיות כך למשך שניות ארוכות ולא יכולנו לעצור, לא יכולנו לחזור לעבודה כעת כאשר אנחנו כל כך מאושרים, כאשר נראה שהכל יסתדר לשם שינוי, כאשר הניצחון נמצא בהישג יד…
תגובות (0)