"שינית אותי" פרק 8

שמעתי קול אומר, לא הצלחתי להבחין מי אמר זאת,
עד שלפתע, שי צנח על הרצפה.
ומאחוריו, ראיתי את יונתן. הייתי בשוק, הוא בא להציל אותי! שמחתי.
עד שלפתע "תברחי מהר! הוא עוד שניה קם" אמר לי יונתן
"אבל מה אתך?" שאלתי אותו. "אל תדאגי לי אני עוד מעט אבוא" אמר.
התחלתי לרוץ עד הפתח, וחיכיתי בכניסה לחנות.
אנשים שהיו במסעדה ברחו, דאגתי ליונתן, הוא כזה עדין, ושי יותר גדול ממנו,
ויש לו כוח פי מיליון משל יונתן, לא רציתי לדעת ואפילו לא לחשוב מה קורה ביפנים…
~יונתן~
הקרב בננו היה צמוד, לאחר שנופר הלכה,
הוא קם והתחיל להכות אותי. כמעט שנפלתי, אבל לא!
החזקתי את עצמי, וחשבתי לעצמי, כמה נופר תהיה גאה בי.
רציתי לקבל ממנה לפחות איזו נשיקת ניצחון, אני יודע שאני יותר מידי עף,
אבל תוך כדי שאני חושב על זה, התחלתי להרגיש, שנחלים של כוח נכנסים לתוכי.
הבסתי אותו. למרות כל הקושי הוא ניכנע.רצתי החוצה כמו מטורף לחפש את נופר.
וראיתי אותה, "היי" אמרתי. היא צחקקה וסימנה לי לבוא אחריה, היא רצה ורצתי אחריה.
קיצור הינו בטח נראים כמו איזה שתי ילדים קטנים, אבל זה לא עינין אותי.
אימא שלי אמרה לי תמיד : שבאהבה יכולים לפעמים להראות סתומים,
וככה בדיוק נראנו, לפתע היא נעצרה. הינו ליד נחל גדול ויפה כזה, שקשה למצוא בבאר שבע, היא ישבה, וסימנה לי לבוא לשבת לידה. היא התבוננה בפני הפצועות וליטפה אותן,
"אל תדאג בבית ננקה את זה" אמרה. "לא דואג" אמרתי. בפשטות "אז.. הבסת אותו?" אמרה בשאלה. "אממ…כ..כן" אמרתי בגמגום, תוך כדי שאני תופש בצווארי. היא צחקה,
הרגשתי שפני מתקדמות לשלה ושלה לשלי עד ש…התנשקנו
אני יודע שזה לא היה צריך לקרות, זאת היתה הנשיקה הכי טובה שהיתה לי בחיים.
וגם הכי…קצרה… התנתקנו. ישבנו זקופים שראשו של כל אחד מביט קדימה
ולא התבוננו זה בזה הרגשתי שאני לא מתאים לה והיא לא לי
מגיע לה מישהו הרבה יותר טוב ממני למרות שאהבתי ורציתי אותה
היתה שתיקה ביננו עד שלפתע "זה..זה..לא..לא היה צריך לקרות!" מילמלתי
היא הסתובבה היו לה דמעות בעיניים אבל לא יכולתי לעשות כלום אני לא האחד שלה!
~נופר~
ברגע שהוא אמר את זה היו לי דמעות בעיניים אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי?
חשבתי שהוא אוהב אותי, המבט שלו היה קר מה אני לא מספיק יפה בשבילו?
קמתי וברחתי משם הכי מהר שיכולתי רצתי ורצתי בלי לראות לאן.
~יונתן~
היא ברחה בכזאת מהירות וואו היא בטח הלכה הביתה. אז הלכתי…
~בן~
עליתי לחדר שלי, בדרך ראיתי את אליאב הוא הסתכל עלי כאילו הייתי חיזר
"מה ישלך?" אמרתי לו "שתוק! כאילו שאתה לא ידע" אמר בעצבים
"הופ הופ אחינו אל תתעצבן ככה זה לא בריא" אמרתי בזילזול
הוא התנפל עלי ומשך אותי לחדר והשכיב אותי על המיטה והתחיל לפוצץ אותי מכות
לא שזה הוזיז לי כן? החזרתי לו עד שזה הפך להיות חם במיוחד
הוא נתן לי מכה במקום הרגיש שאצלי זה הרגיש במיוחד צעקתי והחזרתי לו שם.
הוא נפל על הרצפה קפצתי עליו "תרגע אחי! קודם כל תרגע" אמרתי לו הוא עשה כדברי
"תגיד, אם כבר רבים לפחות יש סיבה?" אמרתי "ככה עשית לי? ליד החברה שלי!" אמר "חחחח זה הכל" צחקתי לו בפרצוף "אני אראה לך מזה זה הכל!" אמר וקפץ עלי
"זה לא שווה לא הייתי מוכן" אמרתי בהתחכמות "חחח תינוק" אמר וצחק
"אני אראה לך מי תינוק" אמרתי והתחלתי לפוצץ אותו
"חחח אתה כולך דם" אמרתי לו "ומה איתך?" אמר
הסתכלנו במראה הבגדים שלנו היו כבר קרועים היינו מלאים בדם
"וואלה!" אמרתי "בוא עוד פעם אמא כבר תוציא ממך ת'פצויים" אמרתי
"מה אתה אומר?" אמר "אני מכסח אותך עכשיו" הוסיף "מה אתה שח?" אמרתי לו
התחלנו שוב עד שפתאום ראיתי מישהו מסתכל עלינו הסתכלתי וראיתי את אליס
היא היתה בשוק "את בסדר?" שאלנו "כ…כן" היא אמרה "הכל בסדר איתכם?" היא שאלה ואליאב ואני פרצנו בצחוק "מה מצחיק? אתם ניראים כאילו.. כאילו.. אחרי מלחמה" אמרה
"רק מלחמה?" שאלתי "אתם ניראים נורא" אמרה
"זה בסדר את תתרגלי אנחנו כל יום עושים את זה" אמר וקרץ לי וסימן לי לומר משהו
"כן חחח אנחנו תמיד עושים את זה" אמרתי "מלחיצים" אמרה
"כן זה סוג של תחפושת זומבים" אמרתי והתפוצצנו מצחוק "רוצה להצתרף?" שאלתי "מוותרת…" אמרה והלכה ניקרענו מצחוק
~אליס~
"שירה?" אמרתי "מה?" אמרה "יש לי משהו להגיד לך" אמרתי "מה" אמרה
"זה בקשר לחבר שלך" אמרתי "נו מה עכשיו?" אמרה
"הוא ובן רבו מכות 'בצחוק' והם עם דם ובגדים קרועים" אמרתי "אוקי, זה רציני?" אמרה
"רציני ביותר" אמרתי "אוקיייי צריכים להביא תחבושות ופלסטרים ו….. " אמרה
"אוקי" אמרתי והלכתי לחפש מצאתי חזרתי לשירה עלינו למעלה
היא ראתה אותם היא היתה בשוק היא ניגשה לאליאב ונישקה אותו בשפתיו המדממות
"מה עשית לעצמך?" אמרה "כלום תירגעי" אמר לה.
בן התבונן בי וכינראה חיכה שאתיחס אליו. אבל פחדתי ממנו לא התקרבתי אליו
התבוננתי בשירה ואליאב "במי את בוהה?" התנפלה עלי שירה
"באף אחד ובמיוחד שלא במכוערת כמוך!" אמרתי "מי שמדבר שתקי כבר" אמרה "נו תקחי את בן למיקלחת ותנקי אותו שם" אמרו הם צחקו
מה הוא ילד קטן? לא ידעתי מה להגיד שוב שתקתי והסמקתי,
. "שתקו שניכם!" בן אמר בצעקה הוא הלך ואני אחריו "שיחקת אותה" אמר לי
"מה בחיים לא קראת לאח שלך מכוער?" שאלתי
"קראתי בטח שקראתי אבל לבחורים בגילם מכוער זה פגיעה באגו שלהם בפעם האחרונה שאמרתי את זה לאחי הייתי בבית חולים שבוע" אמר צחקתי "מה את צוחקת? זה רציני" אמר
~בן~
יואו הצחוק שלה אני עוד שניה מת! באלי פעם לנשק אותה אחחח זה חלום
אין מצב שאני והברבי הזאת… "בן?" היא שאלה "מה?" אמרתי "פה זה המקלחת?" שאלה
"כן" עניתי באנו להכנס עד ש…. "מה עשית לעצמך שוב?…"