חלום נושא סיוט

בס"ד.
חלומות. כבר מזמן הפסקתי לאהוב אותם. היו ימים שהלכתי לישון רק בשבילם. רק כדי להעלם מהמציאות האיומה, להיכנס לחלום שיש בו תקווה.
חלומות, הם גרמו לי להאמין שאולי הם ישנו אותי, ישנו את חיי. האמת, האמנתי שאין צורך לפחד אם יש חלומות. עכשיו לחלום יש מציאות אחרת, אי אפשר לברוח ממנו. החלום שאיתו ברחתי כעת הוא הדבר שממנו אני בורחת, מחפשת מסתור בתוך מבוי סתום.
האם לכל החלומות יש צדדים אפלים?
פתאום הפחד הוא בתוך החלום, בין ריצה לעצירה.
זה בא בחושך, באור, ביום ובלילה, מכריח אותי לעצום זוג עיניים רק בשביל לייסר אותי עוד טיפה, להוכיח לי שלחלומות יש עוד צדדים, כמו בכל דבר בחיים.
ואני זזה מצד לצד ממקום למקום, בשעת בוקר מוקדמת מהרגיל משקיפה על עליית החמה, שתאיר בי מקומות חשוכים.
הדמעות זורמות בשטף אני כבר לא מודעת לתחושות שלי, הן קיימות, הן מוחשיות או שוב מטעות ומשלות.

אחח' חלומות כל כך התגעגתי אלייהם כשהם מוארים ומאירים. 'חלומות שווא ידברו'.
מעדיפה לחלום בעיניים פקוחות. מודעת לעצמי ולא תלויה בין שמיים לארץ.

אבא תודה על חלומות. ^^