צעד אחד רחוק מדי- פרק 7

"את באה היום לחזרה כן?" מיכל שאלה אותי באיום בסוף יום הלימודים.
"אממ.." התחלתי לגמגם.
"שום אממ! הילי את חייבת להגיע! זה הפרויקט שלך, הציון שלך, את חייבת לעבוד עליו" היא ציוותה עלי.
מיכל ואני חברות מאז ילדות. עשינו הכל ביחד. הלכנו לאותו גן, אותו בית ספר יסודי, חטיבה ועכשיו תיכון.
"אני יודעת מיכי, אני רק צריכה לבטל את האימון עם דין"
"דין שמדין, לא ייקרה כלום אם לא תראי אותו יום אחד" היא גלגלה עיניים.
"אני יודעת, אבל אני עדיין צריכה להודיע לו"
"בסדר, ניפגש ב 16:00 בכניסה לבית הספר, אל תאחרי"
"בי מיכ"
*********************
"דין?"
"הי הילי, מה קורה?" הוא אמר מבעד לפלאפון, נשמע כאילו הרגע התעורר משינה.
"הערתי אותך?"
"לא מה פתאום"
"שקרן"
תמיד ידעתי לקרוא אותו. גם רק על סמך הקול שלו.
"טוב, הערת אותי. אבל זה בסדר ממילא הייתי צריך לקום"
"זוכר שסיפרתי לך שפעם רקדתי ואז הפסקתי לרקוד ועכשיו שוב חזרתי לזה?"
"כן.."
"אז לא הייתי לגמרי כנה"
"מה הכוונה?" הוא שאל מסוקרן
"עד לחטיבה רקדתי במסגרת של חוג, ובהגעתי לחטיבה התקבלתי למגמת ריקוד, שאותה המשכתי גם בתיכון. בתקופה של ה..בעיות עם האוכל, פשוט הפסקתי להגיע לחזרות, אבל עכשיו לאט לאט אני חוזרת"
"יש לנו פרויקט" המשכתי- "קוראים לזה עבודת גמר. כל תלמידה צריכה לבנות ריקוד, לבחור לו מוזיקה, מספר רקדניות, תלבושות וכ'ו."
"נשמע אש"
"כן, אבל החזרות שוחקות. הן כל יום, ומעכשיו לפעמים יהיו פעמיים ביום"
"ואת רוצה שנזיז את האימונים?"
איך הוא ישר קולט.
"כן, זה מה שרציתי לבקש ממך"
"אין בעיה בכלל הילי, לימודים קודמים לכל"
"כן.."
"מה את לא מסכימה?"
"לא לא, מסכימה, פשוט.." נעצרתי.
"דברי אלי הילי, אני פה בשבילך" הוא אמר בטון שקט ומבין.
"זה מוזר לי פתאום לחזור לרקוד, אחרי כל כך הרבה זמן.."
"אני מבין אותך, אבל תחשבי על זה ככה, זה כמו שלחזור לאכול היה לך מוזר אחרי הרבה זמן שכמעט ולא אכלת, ובמקביל להתחיל אימוני כושר איתי, זה לא פשוט בכלל"
"נכון"
"רוצה שהיום נעביר את האימון לערב? בואי אלי הביתה בסיום החזרה שלך"
"סבבה"
*********************
אני דופקת בדלת של דין פעם אחת. אני מחכה חצי דקה ודופקת פעם נוספת
משחק אותה קשה להשגה דין?
פתאום נשמעה צעקה של "רגע" מבפנים.
הדלת נפתחת.
דין ניצב מולי כשמגבת רחצה לבנה מכסה את פלג גופו התחתון בלבד.
אני מסתכלת עליו המומה ועיניי נפתחות.
פי נפתח גם כן תוך הגנבת חיוך קטן
"פשיי, איך שגלגל מסתובב לו" אמרתי ובחנתי אותו מכף רגל עד ראש.
דין נשען עם ידו על המשקוף, שפשף את עורפו וראיתי שהוא נאבק למצוא מה לומר.
הוא התחיל להאדים.
"מה, הבכתי אותך? מצטערת.." אמרתי בטון הכי ציני ומזויף שייצא לי אי פעם-
"פשוט יש לי תחושת דה ז'ה וו קלה" צחקתי.
"טוב נהנת מספיק? כנסי" דין הרים את גבותיו וסימן לי עם היד להיכנס.
"עוד כמה שניות, אני פשוט מסתגלת"
"שתקי וכנסי כבר" הוא אמר ומשך אותי פנימה.
"אז מה? לפני או אחרי המקלחת?"
"לפני"
"טוב יאללה כנס, אל תיתן לי לעצור בעדך"
"תודה על האישור להיכנס להתקלח בבית שלי הילי"
"בכיף, תבוא כל יום"
רגע. זה הבית שלו.
"אה.. אני אבוא כל יום.. כי זה הבית שלי.. שוב.." הוא גיחך ונכנס למקלחת.
הילי את פשוט מטומטמת. תבוא כל יום? באמת? סתומה.
בזמן שדין התקלח הרשתי לעצמי לעשות סיבוב בבית. את רוב החדרים אני מכירה אבל יש כמה מקומות שלא הגעתי אליהם. בכל זאת, הבית שלו בגודל של מוזיאון, אי אפשר להספיק הכל בפעם אחת.
עליתי לקומה העליונה. הצצתי בכמה חדרים וכשניסיתי לפתוח את הדלת האחרונה היא לא נפתחה.
החדר היה נעול.
מה הוא כבר מסתיר שם? מי לעזאזל נועל חדר בבית שלו כשהוא נמצא בבית?
"הילי?" קולו של דין הדהד ברחבי הבית.
"אני כאן" צעקתי
"כאן איפה יא חכמולוגית"
ראיתי הזדמנות טובה להשתעשע עם דין, לשגע אותו הפך לאחד מתחביביי העיקריים.
"בוא תמצא אותי.." לחשתי בטון שניסיתי שייצא סקסי. לא עבד.
סתם נשמעתי כמו פדופיל.
"את יכולה לברוח אבל את לא יכולה להסתתר" הוא לחש בטון הכי סקסי ששמעתי בחיים שלי.
נכנסתי לחדר השינה שלו והתחבאתי מתחת למיטה. קלאסי, אני יודעת.
הוא עלה במהירות למעלה והחל לחפש בחדרים.
הוא הגיע לחדר שלו ונעצר בפתח. ראיתי את רגליו דורכות על השטיח ממתחת למיטה.
המצעים שלו היו גדולים וכיסו את הרווח שבין המיטה לרצפה, כך שהייתי משוכנעת שלא ימצא אותי,
אלא שפתאום זוג ידיו החזקות משכו אותי בפתאומיות החוצה.
הוא רכן מעלי ואמר בחיוך שבע רצון – "מצאתי אותך".
התגלגלתי מתחת לגופו שכלא אותי ודחפתי אותו לרצפה.
רכנתי מעליו והתקרבתי לאט לאט לפניו. המשכתי להתקרב עד שכמעט הגעתי לפיו, סטיתי שמאלה ולחשתי באוזנו "רק כי רציתי שתמצא אותי" וחייכתי את החיוך התחמן שלי.
רצתי בספרינט למטה ודין בעקבותיי.
יצאתי לחצר ונדהמתי מהבריכה הגדולה שניצבה שם. היא תמיד הייתה פה???
דין הגיע ונעמד מולי.
"את הזמנת לעצמך קרב גברת דנבר"
"אתה תמשיך לדבר עוד הרבה או שגם נילחם מתישהו?"
רצתי לכיוון דין במטרה להפיל אותו.. כן בטח..
הוא תפס אותי כאילו אני שוקלת כמו נוצה וזרק אותי לבריכה.
"דין אומיגאדדד אני ארצח אותך!!!"
"קודם תצאי מהבריכה ואז נראה מה תעשי"
"טוב אז אולי תבוא לעזור לי?"
דין התקדם בחשדנות והושיט לי יד.
טעות של טירונים.
תפסתי בידו ומשכתי אותו לבריכה.
שנינו יצאנו, התנגבנו ונכנסו פנימה.
"קחי תלבשי" הוא אמר וזרק עלי חולצה מכופתרת שלו.
"מה?" הרמתי את החולצה והסתכלתי עליו מבולבלת.
"הרי אני לא אתן להישאר רטובה ולהצטנן, תחליפי ליבש"
הורדתי את הטייץ והחולצה ונשארתי עם מכנס קצרצר והחולצה של דין מעל.
ניגבתי את שערי ונשמעה דפיקה בדלת.
"הילי את יכולה לפתוח?" דין צעק.
"כן" אמרתי וניגשתי לדלת
פתחתי את הדלת ועיניי נפתחו בבהלה.
הבטתי על היותי חצי ערומה ועל מי שעמדה מולי.
"הילי? מי בדלת?" דין שאל ובא לראות בעצמו.
לפני שהספיק להגיע עניתי- "אה.. ליבי".