בתקופה ההיא

בתקופה ההיא, גם דון ז'ואן לא היה מצליח להתחרות בי,
הייתי חי וחייתי רק כדי להשיג את זו שהתאהבתי בה.
הייתה מן תחושה כזו שאני אוהב אותה ואני ישיג אותה,
אמרתי לעצמי בכל מחיר אלף פעם ביום שאני לא אוותר, (היו קשיים) אבל הרגשתי שלא היה אכפת לי לרדוף אחריה גם חודשים או שנים.
כי ככה הייתי, ולמזלי היא התאהבה בי ואני איתה היום.
וזה כל כך חשוב לי לומר לך שיכול להיות שהיא אמורה להיות שלך ושאתה לא יכול לוותר ושאם אתה באמת אוהב פשוט תעשה עם זה משהו פשוט תלך לאיפה שהיא נמצאת ותנשק אותה ותחשוב שאתה בסרט מזוין.
זה מרגיש טוב לעשות דברים כאלה, זה מרגיש חי, אם אתה חי, היום אתה הולך אליה.
בלי להיות לוזר טמבל ולהתבכיין:)
(סליחה על הבוטות)