"כן המפקד." פרק 8: "אובססיה של שנאה אליו."

העיניים של המפקד מתרוממות אלי ומתסכלות עלי בפליאה, הוא לא יודע איפה לקבור את עצמו.
״איך אתה עושה את זה.״ העיניים שלי פקוחות למכתב שהוא רושם בשם אשתו,
המפקד מזיז את דפים, כשהוא מזיז אותם אפשר לראות בקבוק וודקה כמעט מחוסל שם.
הוא מתקדם אלי, אני נרתעת אחורה, מפחדת ומרגישה חוסר ביטחון מוחלט.
״את צריכה לשמור על הפה שלך סגור יסמין.״
״לא.״ אני עונה בצורה חותכת.
הוא מסתכל עלי לכמה שניות, הוא כבר לא מחייך את החיוך היפה שלו, הוא מסתכל עלי עם עיניים חזקות ומרות. אני ממשיכה להסתכל עליו לכמה שניות ומופיעים לו טיקים לצד העיניים,
הוא ממשיך להסתכל על פניי הפוחדות.
״ג'ון בייבי!״ אפשר לשמוע מישהי מבוגרת אומרת זאת, הוא ממשיך להסתכל עלי ואני מסתכלת הצידה
״המפקד, ..״ אני אומרת בחשש, אני נאנחת מעט למה שאמרתי.
"גו'נתן." אני ממשיכה להסתכל על פניו, והוא מתרחק מימני לאט
"לפחות תסביר." אני אומרת, מסתכלת עליו מתחיל להחביא את הדפים המפוזרים על מיטתו
"רגע אמא!" הוא אומר בקול, מסתיר את הבקבוק ווודקה שכמעט ריק מתחת לכר, הולך לכיווני, פותח את הדלת ויוצא מימנה, בלי שום הסבר.
אני מסתכלת על החדר לכמה רגעים ופותחת לאט את הדלת בעוד אני מסתכלת, מבחינה לעוד כמה רגעים ויוצאת לאט מהדלת.
דן רץ אלי ורוקע על הרצפה, "לאיפה ברחת!" הוא אומר בקול עצבני ומאוכזב,
אני מסתכלת עליו בחיוך "חשבתי שאנחנו משחקים מחבואים." אני עושה לו פרצוף עצוב ופרצופו נדהם, "כן כן!" הוא אומר בקול עם חיוך ובזווית העין שלי אני רואה אישה עומדת כמה מטרים מימני, שבידיה שקית עם מצרכים ליד כניסת הבית עם המפקד, אני מרימה אליה את מבטי ורואה אישה מבוגרת ומטופחת, שיערה צבוע בבלונד, עיינה בצבע שקד עדין, בגדיה מסודרים והיא נראת מרשימה למדי.
אני מחייכת אליה באטיות, מתקדמת אליה ומושיטה לעברה יד, היא תופסת בידי ולוחצת חזרה בחיוך.
"ג'ון שאמרת שאתה מביא את החיילת שלך הביתה לא חשבתי שאתה מביא דוגמנית." היא אומרת בקול ציני ומצחיק, אני מחייכת במבוכה וצוחקת מעט, ואז אני מבינה שהיא יודעת שאני החיילת של המפקד. למה הוא אמר לה?
לאחר כמה שניות המפקד יוצא מהשירותים ששערו לקוח אחורה ואפשר לראות את זיו פניו בברור יותר, הוא מחזיק במגבת ומנגב את הטיפות מים מפניו ומזיפיו, הוא מסתכל עלי לרגע ואז על אמו.
"למה השארת את דן לבד?" הוא מתעלם מדבריה, מתקדם אליה ונושק לה את הלחי, גבותיה מתכווצת
"מה שתית ג'ון?" היא אומרת, היא לא תוקפת, רק דואגת לבנה.
הוא מתעלם מדבריה ופותח את ידיו אל דן,
דן רץ אל המפקד ומחבק אותו והמפקד עוצם את עיניו לאט ומחייך באטיות, אני ואמו של המפקד מסתכלות עליהם בחיוך.
היא מפנה את מבטה אלי "ג'ון סיפר לי עליך דברים טובים יסמין" היא אומרת ברכות, המפקד ודן יוצאים מדלת הבית והולכים לחצר.
אמו של המפקד פותחת את הדלת כשדן בידיה, כשהדלת נפתחת אפשר לראות את החושך שסורר מבחוץ, אני מתקדמת אליה בחיוך רב ומחבקת אותה חיבוק חם ואוהב. היא כלכך מקסימה, דן מחבק אותי בפתאומיות ואני מניחה את ידי על גבו של דן הקטן.
אני צוחקת ומחבקת אותם לעוד כמה שניות, המפקד מתקדם אל אמו ונושק לה בלחי,
דן משתחרר מחיבוקי וממהר לעלות לידיו של אביו.
המפקד לוקח את דן אל ידיו ומסתכל לו בעיניים בחיוך,
"אתה מבטיח שמחר נלך?" הוא אומר בקול תינוקי כשמופיעים בעיניו טיקים, המפקד מחייך את החיוך הזה שלו, החיוך שהיה יכול למנוע את מלחמת העולם הראשונה.
"אני מבטיח, ואני אקנה לך את הצעצוע שרצית." הוא צוחק מעט ומנשק את ראשו
"קדימה ילדים, דן צריך ללכת עם סבתא לראות סרט." היא אומרת, דן מסובב את ראשו אליה וקופץ בידיו של אביו, הוא ממהר להושיט את ידיו אל סבתו והיא מרימה אותו.
אמו של המפקד יוצאת מהגדר והמפקד סוגר את הדלת של הבית לאט,
זה רק אנחנו עכשיו.
"תקשיבי," הוא אומר ואפשר לשמוע הד קטן בבית, האי נוחות שבי מתחילה להיווצר שוב,
אני מגרדת מעט בראשי ומקשיבה לוץ
"אני בכל זאת צריך ללכת לאירוע, זאת חתונה. את מוזמנת לבוא איתי. ונחזור מוקדם" הוא מסתכל עלי, מחכה שאומר משהו
אני מסתכלת עליו בבלבול, אך מה שיש לי להפסיד. אוכל להכיר את המפקד שלי יותר טוב ואהנה.
אני עומדת מול המראה, מעבירה את המסקרה שנית על העיניים, אני מניחה לאט את המסקרה על הכיור, אני מתבוננת במראה.
אני מסתכלת על העיניים הבולטות והכחולות שלי שמאופרות באיפור מעושן שמדגיש אותן כלכך,
על השפתיים העבות שעוברו בשפתון עדין בצבע גוף.
לעולם לא חשבתי שארגיש את זה.
את הרגע הזה שאני מתבוננת במראה ומסופקת ממה שהיא משקיפה.
אני מטה מעט את פני הצידה ומסתכלת על עצמות הלחיים שלי שמובלטות על ידי הברונזר (מדגיש את תווי הפנים) ומחייכת לאט, השיער החום זהב שלי אסוף בקוקו גבוה שמבליט את פני עוד יותר, אני מעבירה יד על השיער הארוך והמסולסל שלי על ידי הביבייליס.
אני מסתכלת בראי לעוד כמה שניות ולוקחת את הבושם שלי בעדינות, מתיזה כמה לחיצות על הצוואר, על האמה ומניחה את הבושם על הכיור.
אני יוצאת לאט מהמקלחת אל החדר של המפקד, אני פונה אל הארון הגדול שבדופנותיו יש מראה שכוללת את כל הגוף, אני מסתכלת על הסקיני בצבע בורדו כהה שאני לובשת, הוא מבליט לי את הישבן המעוצב שעבדתי עליו כלכך, ועל הגופייה הלבנה שאני לובשת, היא מעט שקופה ואפשר לראות את חזיית התחרה שלי מבצבצת ממנה כאשר מעל הגופייה מעיל עור שחור של אימי שעלה 2, 300 שקל, היא חסכה אותו עוד בנערותיה, ועקבים שחורים ויחסית גבוהים למה שאני שמה בדרך כלל.
"יסמין." המפקד אומר מבעד לדלת, "את מוכנה?"
"כן." אני מעבירה מבט לעוד רגע ובודקת שהפלאפון בכיס שלי והארנק בג'קט,
אני פותחת את הדלת של החדר והמפקד מסתכל עלי.
אנחנו מתבוננים באחד בשנייה לשניות אחדות והוא מסיט מימני מהר את המבט,
הוא החליף את חולצתו לצבע שחור שצמודה עליו לא פחות, היא מחמיאה לו בטירוף.
השיער שלו לקוח אחורה בצורה מושלמת והוא הוריד מעט מהזיפים הארוכים שלו.
הוא כלכך מושך.
אני הולכת אחריו החוצה מהחדר בעוד שומעים בבית הקטן את העקבים שלי, אני מלקקת מעט את השפתיים והמפקד לוקח את המפתחות מהדלפק של המטבח, הוא לא מסתכל עלי ולא מעביר אלי אפילו חיוך קטן. למה הוא חייב להיות כזה מרשע.
אני נכנסת לאט אל האוטו ומניחה את הכפות ידיים על הברכיים, מסתכלת לצדדים והוא נכנס אל האוטו, הוא נאנח כשהוא מתיישב על הכסא וסוגר את הדלת אחריו.
המפקד מסתכל עלי לכמה שניות, אני מרגישה אותו ממש נועץ את מבטו בי ואני מתחילה לפתח סוג של אובססיה של שנאה אליו. אני מסיטה את מבטי אליו,
"מה." אני מסתכלת עליו, הוא מתבונן בי עם עיניים ירוקות וזוהרות,
הוא מביט לרגע במחשוף מהגופייה הקטנה והצמודה. הוא מושך בלסתו ומתניע את האוטו.