האהבה הישנה..
תמיד שאלתי אם אצליח להתגבר.
האם זה יקרה. זה קרה, לקח זמן, מחשבות, אינספור דעות ומה הייתי עושה אחרת.
חשבתי שזה לא יגמר. אך עם הזמן גיליתי שזה כבר עבר וזה נגמר.
האהבה הישנה מונחת שם, מחכה לטריגר הקטן שיגרום לאהבה לצאת לאור.
מנסה שהאהבה הזו לא תקום. תישאר בעבר, במקום בו האושר שהיה שייך לעבר.
מנסה כל יום מחדש לקבור את האהבה בלב. זה קשה.
האהבה המזוייפת שגרמה לסבל, לשנאת חינם, לדיכאון, לאי נוחות.
בזמן שאני קובר אותה את באה ומוציאה חול כדי שלא ייקבר.
מנסה להחיות, להשקות, להצמיח מחדש.
בזמן שאת משקה את הלב את בונה ארמון אצל אדם אחר.
הלב שלו מלא באהבה. הוא לא חושב על קבר לאהבה. הוא חושב שהוא בגן עדן.
מקווה בשבילו שיהיה לו אהבה, לא סבל, דיכאון, זיוף.
מקווה שידע בזמן הנכון שזה מזוייף, שזה זמני.
שהבחורה הזו היא בעצם דבורה.
דבורה שלוקחת צוף, ממלאה באהבה את הכוורת.
אך ברגע המתאים תעקוץ אותו.
אותה עקיצה תהרוג אותו.
הוא לא ידע שזה קרה.
שזה כאב.
וישאיר צלקת. כמו שאצלי.
תגובות (0)