"כן המפקד." פרק 7: "גו'נתן."

העיניים שלי נפקחות, אני לרגע מסתכלת על החולצה המכופתרת החגיגית שלו,
"אתה לא צריך ללכת לאירוע?" אני אומרת בשקט, מרימה את מבטי מהסתכלות על בגדיו החגיגיים
"אל תדאגי יסמין." הוא אומר, "אבל אנחנו חייבים לסכם בנינו משהו." הוא אומר בקול ברור,
"כמובן." אני מהנהנת בהסכמה, מנגבת את אפי עם השרוול שלי, אני לרגע מרגישה ילדה בת 4,
"אני לא המפקד שלך ברגע שאנחנו יוצאים מהבסיס." הוא מסתכל עלי בעיניים חודרניות, מחכה לתשובתי.
אני מהנהנת בחיוב.
~~~

המפקד עוצר לאט את הרכב בתחנת דלק, אני ממהמרת לצאת מהאוטו ומתמתחת,
"ואי איזה נסיעה." אני נאנחת קלות אחרי ההתמתחות, והרכב גורם למרחק בנינו.
הוא מרים אלי את המבט ומגחך מעט, עולה לו חיוך יפה על שפתיו.
"לכי תקני לנו משהו" שולף את הארנק שלו מהכיס ומוציא שטר של 200 ומושיט אותו אלי,בפריסת יד ארוכה,
אני עושה לא עם הראש ומחייכת מעט, "אני אשלם על עצמי, תודה בכל מקרה המפקד." אני מהנהנת בחיוך.
הוא עושה לא עם הראש, הוא משאיר את הצינור דלק לתדלק את האוטו ומתקדם אלי, האוטו כבר לא מפריד בנינו.
"גו'נתן." הוא מסתכל עלי, עייני נפחות לאט בחיוך ואני מהנהנת. איזה שם המפקד.. זאת אומרת, גו'נתן.

"יסמין.." המפקד טופח לי על הכתף קלות, העיניים שלי נפקחות לאט ואני מסיטה לאט את המבט אל המפקד
"רוצה לנסוע עוד?"
"לא, לא." אני צוחקת מעט והוא מחייך לאט, אני משחררת את החגורה שלי ורואה בית יחסית קטן, נראה כפרי וביתי, אני פותחת את הדלת של האוטו ויוצאת החוצה, יש לי בערך 8 קליקים בעמוד השדרה התחתון, אני נאנחת מעט בחיוך ולוקחת את התיק צבא.
המפקד הולך לכיוון הבית ואני מתקדמת אחריו בחוסר ביטחון, הוא פותח את הדלת של הגדר מעץ ונכנס, אני אחריו וסוגרת באטיות את הדלת.
הגינה יחסית גדולה לבית, הכל דשא ושתי נדנדות.
אני מכווצת גבות באטיות ורואה הרבה צעצועים מפוזרים בכניסת הדלת, אני מתקדמת אחריו לדלת והוא מוציא את צרור המפתחות שלו
"אבא!" שומעים ילד צועק מהצד השני של הבית, אחרי כמה שניות מופיע ילד עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני חלק בצורת פטרייה. הוא לבוש בפיג'מה ומחויך, הוא קופץ ומופיעים עיוותים בפניו כשהוא קופץ, יש לו טיקים חזקים בפנים,
המפקד פורס ידיים אליו והוא רץ אליו, אני מסתכלת עליהם והעיניים שלי בוהות בהם,
יותר מידי מידע להקל. אני אוטומטית מסתכלת על היד הגדולה שמחזיקה בגבו של הילד ואני רואה טבעת נישואים.
אני בולעת רוק ומסתכלת לצדדים, מרגישה כלכך באי נוחות.
מה אשתו תאמר על זה?
הוא בכלל דיבר איתה שאני באה?
לעזאזל.
המפקד פותח את הבית לאחר כמה שניות ומנשק את ראשו של הילד, הוא מניח אותו על הרצפה לאט ומסתכל עליו מלמטה, לאחר מכן הוא מבחין בי ומסתכל עלי, מתבונן בי כשהעיוותים בעיניו מפריעים לו בראיה, ואני מחייכת קלות
"איך קוראים לך?" אני מנסה ליצור אינטראקציה בני לבין הילד,
"דן!" הוא אומר בחיוך ומתקרב לרגליו של המפקד, מחזיק בהן.
המפקד מוריד את ראשו באטיות לילד הקטן והיפה.
"עם מי אתה פה?" המפקד אומר ומסתכל לצדדים, "אתה לא אמור להיות אצל סבתא?"
"סבתא אמרה לי לחכות חצי שעה, היא הלכה לקנות מצרכים ל.." הוא אומר במהירות את הדברים ומתבלבל, זה גורם לי לצחוק קטן, המפקד מרים לרגע את העיניים שלו אלי ומחייך גם הוא.
"למה?" המפקד חוזר להסתכל עליו בחיוך.
הוא נאנח מעט ונושם עמוק "לעו-גה." הוא אומר בהפרד ומחייך, אחרי כמה שניות הוא משחרר את הרגל של המפקד.
"אבא." דן אומר בעצב ובעיקר עצבים, העיניים שלי נפקחות למראה עייני.
ממש כמו אבא שלו.
"מה קרה קטן?" המפקד מסתכלת עליו ויורד לישיבת צפרדע, הוא מלטף את ראשון של הילד הקטן שלו.
"אמא לא שלחה מכתב, כלכך הרבה זמן.." דמעות מופיעות בענייו
"קודם כל לא לבכות." הוא מסתכל עליו, דן מנגב את הדמעות שלו עם השרוולים של הפגימה
"היא אמורה לשלוח, אל תדאג."
אני מסתכלת על הבית ובוהה בעציץ עם פרחים אדומים ומרהיבי עין,
כל מה שמספיק לקרות ביום הזה והוא אפילו לא התחיל, אני שומעת עיוותים מהקולות של דן והמפקד, אני כבר נכנסת בין המחשבות שלי וממשיכה לבהות בעציץ.

"יסמין?" המפקד מוציא אותי מהבהייה שלי של דקות ספורות ואני מסתכלת עליו ועל דן שמסתכלים עלי בחיוך, הם כלכך דומים ויפים.. מעניין מי אישתו, היא כנראה לא פחות יפה.
"תוכלי להיות עם דן ל10 דקות, אני צריך לעשות משהו." הוא מסתכל עלי ודן מחייך אלי.
אני מהנהנת אוטומטית ומושיטה יד אל דן, הוא מחייך ומחזיק בידי.
דן מוביל אותי לגינה כשהוא מחזיק בידי בחיוך רחב, הוא מתיישב על הדשא ומחפש משהו,
"מה אתה מחפש חמוד?" אני יורדת לישיבת צפרדע ומסתכלת עליו בחיוך.
"ה..כדור." הוא נראה עצוב, "אבא יודע איפה הוא." הוא מהנהן אלי
"אתה רוצה שאלך להביא אותו מאבא?" אני מחייכת אליו ,
הוא מהנהן בפראות עם חיוך ואני צוחקת, אני מנשקת את ראשו קלות וקמה לאט.

הדלת של החדר של המפקד פתוחה מעט, אפשר לראות את המפקד על המיטה אך אני לא רואה מה הוא עושה, אני דופקת בדלת קלות ופותחת אותה בעדינות, אני רואה את המפקד כותב מכתב ומעטפה לצידו.