השתוקקות למגעו +18

אני שוכבת במיטה, השעה 12 בלילה , אני מסתכלת על הפלאפון, מניחה אותו לצד המיטה, מתלבטת אם לשלוח לו הודעה.
אני יודעת שברגע שאני אשלח לו הודעה העניינים יתחממו, אמרתי לעצמי להימנע מזה שוב, להימנע מהשיחות איתו שכל כך מדליקות אותי וגורמות לי להשתוקק למגע שלו, לנגיעות שלו!
אני נלחמת עם הרצון שלי, נלחמת עם עצמי.
אני חוזרת ואומרת לעצמי: " אל תגעי בפלאפון, אל תשלחי לו הודעה, תעמדי על השלך!"
אני יודעת שכל זה נאמר לשווא, הרי זה חזק ממני, החרמנות חזקה ממני , כל מה שאני אגיד לא ישנה דבר.
אחרי מלחמות קשות עם עצמי, נשברתי… כמובן, הרי זה היה ברור, שום דבר בעולם לא יכול למנוע ממני לרצות אותו.
לקחתי את הפלאפון, שלחתי לו הודעה: "ער?" ומיד הנחתי את הפלאפון בצד.
עוברת שנייה והפלאפון משפיע צליל, אני ישר קופצת לראות את ההודעה, לראות מה הוא הגיב, אם בכלל הודעה ממנו.
על הצג של הפלאפון כתוב הודעה ממנו:"תמיד", באותו רגע, ממילה ומתגובה קטנה שלו, התחלתי להרגיש התחממות בגוף, התחחמות נעימה, כמו שתמיד מופיעה כאשר אני מדברת איתו.
אני תוהה לעצמי איך יש לו כזאת השפעה עלי, איך ממילים קטנות אני ישר נדלקת, משהו שבחיים לא קרה לי עם מישהו אחר.
לפני שבכלל הספקתי לענות להודעה שלו, קיבלתי עוד הודעה ממנו, הפעם זאת הייתה תמונה, תמונה שהשאירה אותי ללא מילה, שהשאירה בי מחשבות ורצונות שכל כך בא לי להגשים אותם.
התמונה חושפת הרבה פרטים מגופו, אפשר להגיד שחושפת את כל איברי גופו… כל דבר בו מושלם, כל דבר בו בגודל הנכון, בצורה הנכונה.
אני חושבת לעצמי איך להגיב לו, מה להגיד בשביל שיביע את כל מה שאני מרגישה עכשיו: את הפרפרים של ההתלהבות, החום מהחרמנות, המחשבות, הרצונות ?
החלטתי לשלוח לו גם תמונה, לא חושפת הרבה פרטים כמו אצלו, אך תמונה שתשאיר אצלו טעם לעוד.
הוא כתב לי: " עכשיו אני בא לאסוף אותך אלי, יש לי בית ריק, חמש דקות תהיי בחוץ".
אני ישר נלחצתי, 12 בלילה, כולם ישנים, אני אומרת לעצמי, מתחילה עם עצמי דיון: ללכת אליו ? לא ללכת אליו ? מה לעשות ?
עברה בינתיים דקה, אני יודעת שעוד דקות בודדות הוא יהיה פה, החלטתי לאזור אומץ, להתגבר על הביישנות ועל הפחד.
רצתי מהר אל חדרי, פותחת את הארון, מחפשת את החזייה והתחתון הכי סקסיים שיש לי בארון. מעליהם לבשתי שמלה קצרצרה, לא חושפת פחות ולא חושפת יותר מידי, היא בדיוק באורך המושלם.
נשמע צליל של הודעה, קפצתי במקומי ורצתי מהר אל הפלאפון , ההודעה הייתה ממנו: "תרדי, אני למטה".
מהר נעלתי נעליים ורצתי במורד המדרגות של הבנייין, בזמן הזה התחלתי להרגיע את עצמי: " תנשמי, תנשפי, תרגעי!! את רצית את זה כל כך הרבה זמן, סוף סוף זה יקרה".
נכנסתי אליו לאוטו נתתי לו נשיקה לשלום והמשכנו לנסוע לביתו.