זוכר אותי?

היי, מאמי? אתה מקשיב? כי לרגע חשבתי שלא. זוכר שאני פה עדיין? כבולה תחת נוכחותך המגבילה, נתונה תחת מרותך, הולכת שולל אחרי מה שתגיד.
זוכר שאני עדיין לא יכולה להתנגד למה שאתה אומר? שאני חלשה מידי? זוכר שאתה צריך להתחשב גם בי בכל מה שאתה עושה? אחרי הכל אני חלק ממערכת היחסים הזו אם אפשר לקרוא לה ככה.
היי, בייב? זוכר שאני פה ושזה דיי קשה להתנגד אליך? בגלל שתמיד תמיד יש את ההוא שמשכנע אותי לעשות בדיוק ההפך ממה שאתה כל כך מכריח אותי לעשות? וגם כשאני מחליטה כבר להקשיב לו אני מרגישה תמיד רגשות אשם אחר כך שלא הייתי נאמנה לך, ואז אתה בא ומוכיח אותי ושוב אני מבינה שאתה תמיד צודק… אבל אני כמו ילדה קטנה אני יודעת..שחייבת לסטות מהדרך שאתה מוליך אותי.
היי, חיימשלי… אולי תפסיק להקשות עליי? אני יודעת שאתה רוצה רק בטובתי אבל אתה ממש קנאי לפעמים וכבד מאוד וממש מסבך לי את החיים ואני לא יכולה להתנגד אליך כי אתה כזה.. כזה כופה, ואני לא יכולה להתנגד אליך… מעולם לא יכולתי ולעולם לא אוכל.
ואני גם לא יכולה להחליף אותך, כי מי שמע על החלפת שכל? אי אפשר להחליף שכל. אז אולי, שכל יקר שלי, תנסה ללכת לקראתי? גם ככה יש לי את הלב שתמיד מקשה עליי ותומך בכל דיעה שהפוכה משלך…
אז תחשוב עליי מתישהו הא?
שלך, הגוף שאליו אתה מחובר, עדן.