כישופים אפלים 3, פרק 3: אש ורסיסים – חלק א'

"לא! אריק!" צרחה מאי. היא ידעה ששר האופל נכנס בתוכו, והיא ידעה זאת בגלל אותו מראה – אריק עם עיניו האדומות שזועקות לעזרה, כמו שהוא שבוי בתוך ליבו של שר האופל.
ליבה של מאי פעם בחוזקה כששמעה את אותו קול קר.
הסתלקי מכאן. עכשיו, לפני שאתחרט.
"לא!" זעקה מאי. "לא אלך מכאן עד שתשחרר את אריק!"
הקול חזר. את לא מבינה, ילדה טיפשה. אריק יכול ללכת. אבל זו החלטה שלו, והוא לא בחר בזה.
"שקרן!" צרחה. "אתה כלאת אותו!" היא שמעה קול חלוש, אבל את אותו הקול. לא אותו כלאתי. היא התבלבלה. "מה זאת אומרת? אז את מי?" היא לא יכלה שלא לשאול.
ואז היא שמעה את קולו של אריק. קולו הרגיל, אבל עדיין עם העיניים האדומות. שערו הפרוע התנופף לכל עבר בין הרוח החזקה שהשתררה בחדר. "פיטר…" נחנק, "פיטר. הוא… כ… כלא את… פיטר…" גמגם כאילו לא הצליח לדבר, כמו שמישהו טובע בלב האוקיינוס.
"לא… לא, לא, לא, לא, זה לא יכול להיות." מאי סירבה לקבל את משמע אוזניה. "אבל אני ראיתי אותו…" אט-אט נחלש קולה עד-כדי שתיקה. "ראיתי אותו, שמעתי אותו… זועק לקולך."
לפתע שמעה צרחה טובעת בתוך קולו הקר של שר האופל. "אל תדאגי יהיה בסדר," שמעה את אותה צרחה חלשה-חלשה, ואת קולו הקר של האופל… הסתלקי מכאן… או שתמותי.
היא שתקה.
"לכי, לכי, מאי. אני מבקש ממך. לכי," נשמע קולו החלש של אריק, מעורר-הרחמים, שבלתי אפשרי לא לציית לאותו קול. "אל תדאגי, יהיה בסדר."
"איך? איך, אריק? איך יהיה בסדר?" נאנקה.
"לכי, לכי, מאי. אני מבקש ממך. לכי," אותו קול חלש בדיוק של אריק, מעורר-הרחמים.
לא ידעה מאי מה לעשות. עמדה היא ללא-ניע באותה רוח סוערת חזקה, מתלבטת קשות. האם תציית לאריק ותציל את חייה, או שתישאר ותעמוד בסכנת-חיים-ומוות, אך קיים אותו סיכוי קלוש שתציל את אריק? ליבה כאב כשפתאום שמעה את הקול… הסתלקי!
היא הרגישה כאילו נעצו בגבה סכין, והיא הבינה שזה סימן משר האופל, סימן שהוא יכול לרצוח אותה כבר עכשיו. רק מאותו כאב, לא יכלה מאי שלא לצעוד צעד אחד אחורה. היא שמעה את קולו החלוש של אריק מתחנן שתציל את עצמה, אבל את אותו קול בעת-ובעונה-אחת זועק לעזרה. והיא… מה תעשה?
קדימה! הקול צווח. ורק מאותו קול שהעביר בה פחד עמוק מקצות אצבעותיה ועד שערותיה שבראשה, רצה כל עוד נפשה בה. ורק כשיצאה הבינה איזו טעות חמורה עשתה.
באותה שנייה שפתחה את הדלת וסגרה מיד לאחר שיצאה מאותו חדר, שמעה את צווחתו של אריק. היא לא חשבה פעמיים ובאה לפתוח את הדלת – אבל אותה הפעולה הייתה לשווא. הדלת ננעלה.
"לא!!! אריק!" צווחה. "אריק!!!" אבל זה לא עזר. היא לא הייתה בטוחה בכלל שמישהו יכול היה לשמוע אותה, עקב אותה רוח עזה. אבל היא לא התייאשה. "אריק!!!" נוטפת זיעה כולה, לא הפסיקה להתאמץ לפתוח את הדלת.
היא שמעה בראשה את אותו קול של אריק… "אל תדאגי, יהיה בסדר." אותו משפט שוב ושוב ושוב. "אל תדאגי, יהיה בסדר… יהיה בסדר. אל תדאגי… אל תדאגי…" הקול הדהד בראשה כמו הד בוואדי ריק מאדם.
ואז אמרה לעצמה, "יהיה בסדר, יהיה בסדר."
אבל קולו של אריק בראשה לא פסק. הוא עדיין זעק, " הוא כלא את פיטר… הוא כ… כלא את… פיטר. הוא כלא את פיטר…"
משום-מה, הרגישה מאי כאילו אריק מתאמץ לומר לעצמו שוב ושוב, זה לא היה בגללי, זה לא הייתי אני. אבל היא ידעה את זה. היא ידעה שזה הכול בגלל שר האופל. יש לו כוחות. יש לשר האופל כוחות.