החבר שלי מאוהב בחברה שלו

כולנו היינו בחוף הים. אני, לימור, חבר שלי, אור, גל, אח שלי, ורוני, חברה שלו.
"הולכים לים, לימור?" שאל אור
"לא, אין לי כוח. לך עם רוני. אני עוד מעט אצטרף" אמרתי וישבתי על המחצלת עם האח התאום שלי, גל.
אור, בעל השיער הבלונדיני ועיניים חומות נכנס יחד עם רוני, החברה של גל, לים.
"אני גם בא!" קרא בצחוק גל ורץ לים.
אני הסתכלתי על שלושתם במבט מאוכזב.
אני כבר חברה של אור חודשיים, ומאז שהוא בא לבית שלי והכיר את רוני, חברה של גל, שגם הייתה בבית, הוא… אני לא יודעת א- איך להסביר את זה, סוג של, אהה… התאהב בה.
אני לא יודעת.
הם, כאילו, באותו גיל, כי אני וגל תאומים, אז…
אני ניסיתי כשנפגשתי עם אור שרוני לא תהיה בסביבה כשאנחנו נפגשים, אבל איכשהו, דווקא כשאני הזמנתי אותו, גל הזמין אותה, ולא מזמן, אני נשבעת, שמתי לב שהם היו בגלידה יחד!

אני פשוט לא סובלת את זה! אבל, אני גם אוהבת את אור. אוהבת, אוהבת, אוהבת, אוהבת אותו.
יש לו לב זהב, והוא חתיך, אבל, אני מניחה שגם רוני יפה.
יכול להיות שגם גל לא אוהב את כל העניין.

ראיתי את אור, רוני וגל בתוך הים. נהנים ומשפריצים אחד על השני. זה היה החופש הגדול, עמוק בתוכו, ולא היו לימודים.
לא ידעתי שהיום הזה יהיה נוראי וגם שמח.
בדיוק כשקמתי ועמדתי גם להיכנס אל תוך הים, כי אור הוא גם שלי, לא רק של רוני.
בדיוק כשעמדתי להיכנס אל הגלים הכחלחלים, התחילו להיות גלים חזקים.
אני נשארתי על שפת הים, כי די נרתעתי מהגלים.
הגלים דחפו את גל, אור ורוני עוד יותר עמוק במים.
לא ידעתי שעומד לקרות משהו גורלי בעוד כמה שניות.
השמיים התחילו להיות מעוננים משום מה, למרות שזה החופש הגדול וזה שיא של השיא של הקיץ.
כאשר כולם כבר היו עמוק עמוק במים, והגלים עדיין היו חזקים, אחד הגלים הגבוהים ביותר שראיתם עלה מעל כולם.
כשהגל נעלם, רוני נעלמה.
"מה זה, איפה רוני?" אור נהייה לחוץ פתאום.
גל דפק לו מרפק בבטן וקרא בקול של גיבור על:
"אל תדאג, אני חבר שלה, אני אציל אותה".
מיד נכנסתי בשחייה אל תוך הים ושחיתי במהירות אל גל ואור.
גל שחה למטה- למטה במעמקים, ולאחר כמה שניות הוא חזר והרים את רוני רדומה.
כולנו שחינו אל החוף וניסינו להעיר אותה.
"רוני! רוני! תתעוררי!" צעק גל
"אולי היא צריכה.. נשיקה" קרא אור בקול רומנטי. אני הייתי עצבנית אבל גל למזלי הרגיש בדיוק כמוני.
"אל תהייה טיפש" קרא בבהלה גל "פשוט נתקשר למגן דוד אדום. הם ידעו מה לעשות" וגל הוציא את הטלפון שלו.
תוך כמה דקות הגיעו אמבולנס והצוות בדק אם רוני עדיין נושמת. הלב עדיין דפק, היה לנו מזל.
"כל הכבוד ילדים! בלעדיכם, הילדה לא הייתה יוצאת מהמים וטובעת למוות. כנראה היא נפלה על סלע קשה, ואיבדה את ההכרה" אמרה הרופאה "ניקח אותה לבית החולים"
"היא… תהיה בסדר?" שאל גל בעצב
"אני… אני…" ניסתה הרופאה להסביר בגמגום אבל פשוט הכניסה את רוני על אלונקה אל תוך האמבולנס אל בית החולים הקרוב.
שלושתנו עמדנו המומים על חוף הים.
מה קרה כאן הרגע?