"כן המפקד." פרק 4: "בליטה ממכנסיו"

המפקד ממצמץ בעיינים קלות ומתעשת ממה שאמרתי, "במה היית צריכה עזרה?"
אני ממשיכה להסתכל לו בעיניים הירוקות, יש בו משהו. שאני לא מצליחה לבטא בעצמי.
"במטבח" אני ממשיכה להסתכל על העיניים הירוקות
"במטבח?" הוא מכווץ את הגבות לאט,
אני מתעשתת מהר וממצמצת בעייני "במטווח." אני מבינה מה אמרתי ונהיית אדומה, יוצא לי צחוק קטן וחמוד, אני נהיית אדומה יותר.
הוא מסתכל עלי ועולה על זיו פניו חיוך הכי יפה שראיתי במאודי, ברצינות. הכי יפה.
"נחמד לראות אותך מחייך, יותר יפה לך המפקד." אני מרשה לעצמי לומר זאת
"אני המפקד שלך את לא אמרה להחמיא לי." הוא מסתכל עלי והחיוך נשאר על פניו היפות, אך איני יודעת אם הוא רציני או צוחק
הגבות שלי מתרוממות לאט ואני מהנהנת, אני לוקחת צעד אחד אחורה במדרגות המתקפלות של הקרוון ומסתובבת לרדת את שתי המדרגות האחרות.
"אני אבוא עוד מעט, את יכולה להעלות על בגדים נוחים יותר, אין בבסיס אף אחד משום מה" הוא אומר וסוגר את הדלת של הקרוון שלו אחריו
העיניים שלי נפקחות לאט, אולי אצליח להתידד עם המפקד בזמן הזה ולהכיר אותו קצת יותר.

אני נכנסת אל המטווח ורואה את המפקד שם בדיוק מחסנית בשני רובים.
אני מתקדמת אליו והוא שומע אותי אך מתעלם מהנוכחות שלי,
הוא אמר לי לשים בגדים נוחים יותר ונשאר עם הבגדים שלו, למה שרק אני אשים.
כשהוא מסיים הוא מרים את מבטו אלי, הוא מסתכל על הגופיה הלבנה ומעל יש את חולצת הצבא, אני משום מה לא מרגישה בנוח להיות לידו בגופיה
"בואי" הוא מסמן לי עם היד ויורד למצב כריעה, אני מתקדמת אליו בצעדים גדולים וכוערת אחריו, אני מחקה אותו ומסתכלת עליו.
הוא מצמיד את הרובה אל עצם הבריח שלו, "תעשי כמוני" הוא מסמן לי עם עייניו על הרובה ואני לוקחת אותו אחריו, שמה אותו על עצם הבריח,
הוא מניח את הרובה שלו ומצמיד לי את הרובה יותר קרוב אלי, "תתנהגי כמו אישה, תהיי עם גב זקוף." האמירה הזאת הפתיעה אותי ואפילו הרשימה אותי, מתחתי את גבי והייתי זקופה, "תתרכזי במטרה, ואל תירי עדיין." הוא קם והולך לצד השני שלי, הוא מסתכל עלי, לכמה שניות.
"כשאני אומר לך לירות את יורה בשניה הזאת סגרנו?"
אני מהנהנת אליו בחיוב ונשאר בנינו שקט, דקה, שתיים, שלוש … חמש, עשר ..
אני ממשיכה להיות חדורת מטרה והוא לא זז,
מעניין אם יש לו חבר.. "תירי." ,הוא קוטע את חוט המחשבה שלי
אני יורה אוטומטית.
כמובן, עוד פעם בקו השני שצמוד למטרה שאני אמורה לירות ,"תירי." אני יורה שוב.
"תירי פעמים" , אני נכנסת לזה ופוגעת בשלישי, אני נאנחת בעצבים והלסת שלי נסגרת.
"די עם המבט הזה." הוא אומר בקול.
אני מסיטה את המבט אליו ומסתכלת עליו, "איזה מבט." אני מרימה את קולי גם.
"של המבט של 'אני לא יכולה אני מסכנה' " הוא מחקה אותי, "די עם זה. די להתנהג כמו כוסית, אני יודע מה את." הוא אומר בלהט. "עכשיו תעשי את זה."
אני מחזירה את מבטי אל המטרה ומחכה שהוא יאמר לי מתי לירות.
"תירי." הוא אומר מהר ואני יורה במטרה השניה. שוב.
הוא מתקרב אלי ומרים מימני את הרובה, אני מסתכלת עליו מלמטה והוא נצמד אלי מאחורה,הוא כורע את רגלו מסביבי ולוקח את הרובה שלי, הוא שם אותו מעלי שוב והוא ממש עוטף את כל כולי, אני מתחילה להיות לא רגועה ואני מסתכלת על המטרה.
מנסה לתפקד כמו שאני אמורה לפחות.
"תסתכלי על המטרה." הוא לוחש את זה באוזן שלי,
אני מסתכלת בחדות על המטרה ומכווצת את העין שלי, אני כלכך לא מרוכזת שהוא כלכך צמוד אלי.
"את צריכה להרגיש את זה יסמין, זה צריך להגיע אליך בטביעות." אני מרגישה חמימות בין היריכיים שלי ואני מכניסה את השפתיים אל הפה שלי.
"קדימה תעשי את זה." הוא לוחש לי ברוגע, אחרי כמה שניות אני מרגישה בליטה מבין מכנסיו צמודה אלי,
הוא לוקח מימני מרחק,
העיניים שלי נפקחות ואני יורה.
יורה בעיגול במדויק.
אני מסתובבת אליו ומנסה לחייך בגלל הצלחתי אך כולי נהיית אדומה,

בזמן שכבר הסתובבתי הוא הספיק להעלם.