נערת האש פרק 1/10

עיניו הביטו בה במבט משוגע.
"בוגדת!" צעק אל האישה המסכנה שרגליה היו שבורות בשביל ללכת.
"לא… בבקשה…. תעזוב אותי…" מלמלה בבכי.
הוא אחז בסכין ולא התכוון לתת לה ללכת.
"בוגדת!" חזר בצעקה מרתיעה אף יותר.
היא התכרבלה בשמלתה הישנה וניסתה להתעורר מהסיוט הממשי.
"זה לא חלום…" הוא לחש כשהתקרב והפיל בדרך את העששית שהבעירה את השטיח.
"תעזוב אותי…" התחננה בבכי כשהיא אוחזת באוזניה.
צלו של הגבר כבר כיסה אותה.
"בבקשה… אני מתחננת…" בכתה.
הבית החל לעלות באש בדיוק כמו ליבה השבור של הנערה.
הוא הרים את הסכין כדי לסיים עם הסיוט הזה.
היא ידעה שהיא הולכת למות.
רק קיוותה שהילדה הקטנה שלה תהיה מספיק חכמה כדי לברוח מפה לפני שהאש תגיע גם אליה.
הדם ניתז על האח שבער.
ידה של הנערה נפלה על האדמה בקול חבטה נמוך.
הגבר החל לצחוק בהנאה.
"אמא…?" קראה הילדה הקטנה שנחנקה מהעשן ובאה לבקש מים מאמא שלה.
"בואי קטנה…." אמר ברוגע הגבר עם סכין ביד אחת.
הילדה הביטה בו בפחד.
היא התבוננה בדלת שהייתה פתוחה מעט ונתנה לאור הכוכבים להיכנס.
"אני פוחדת אמא…" היא אמרה אבל לא הייתה תשובה מאמא שלה השרויה על הריצפה.
"אל תדאגי מותק… דוד גיא יקח אותך למקום בטוח… בואי…" חייך אליה עם עיניו המשוגעות.
היא החלה לבכות וקורת עץ בוערת נפלה מהתקרה ישר על דלת הכניסה.
"אמא!" בכתה כשלא זזה ממקומה.
"אמא לא כאן! אמא מתה! עכשיו בואי לפה!" צעק עליה הגבר כשהוא לא מצליח להגיע אל הילדה במדרגות.
"מתה… אמא, מתה…?" שיננה לעצמה, לא מאמינה למציאות הבוגדת.
"לא!! אמא!!!!!!" צעקה ועוד קורת עץ נפלה וקברה תחתיה את הגבר.
היא עלתה במעלה המדרגות לאט לאט כשראשה מורכן ועיניה ריקות.
לא דמעה, ולא צרחה… עיניים ריקות.
היא הגיעה לחדרה, נכנסה וסגרה את הדלת.
תוך כמה שניות הדלת נאכלה ע"י האש ששרפה את החדר כמעט חוץ מאת הילדה ואת בובתה.
"שמעת? אמא לא כאן… אמא… מתה.." פנתה הילדה לבובה.
"למה את עדיין מחייכת!? אמא מתה! " צעקה על הבובה והשליכה אותה לאש.
"אבא! תחזיר לי אותה! תחזיר לי את אמא שלי!" פנתה לשמיים בשנאה.
היא ידעה שלא יקרה כלום.
אמא מתה והיא עוד מעט הבאה בתור.
היא התיישבה על חתיכת העץ האחרונה שלא נשרפה וחיכתה לגורלה המר.
"אמא.. מתה…" המשיכה כשהיא לא סוגרת את עיניה או בוכה.
פצפוצי האש רוקנו את מוחה.
וקול עצים נשברים מילא את החדר.
מאז היא הבטיחה לעצמה… לא לתת לאף אדם להתקרב אליה..
לא כמו שנתנה לגבר ההוא שרצח את אמא שלה.
האש הייתה אמורה לאכול גם אותה אך זה לא קרה.
האש עטפה אותה בעיגול מושלם.
לאחר שעות שהיא ישבה שם בהצהרות עצמיות זה קרה.
האש שעטפה אותה נכבתה במאית השניה והותירה את אן ללא בית וללא מגן.
הבית היה שרוף עד העצם והיא ישבה בתוך העץ שהפך לפחם.
היא קמה והתחילה ללכת כשכל תושבי הכפר מביטים בה בהלם.
היא דרכה לפתע על משהו מצפצף.
היא הביטה על רגלה וראתה את הבובה שלה שפניה נמסו באש וכעת נראתה כאילו בוכה.
היא העלתה חיוך קטן והרימה את הבובה.
"הכל יהיה בסדר… אמא כאן.." לחשה לה כשחיבקה את הבובה לחיקה ופנתה לתוך היער.