שיר הזאת/ עונה 1 פרק 1

אני רוצה לספר לכם על סיפור מיוחד… סיפור ששייך לילדה שונה ואמיצה, לא כמו ילדה רגילה.
אז בואו נתחיל.

שלום. אני שיר.

מגיל קטן אני זוכרת שהייתי מוקפת חברות וככל שהזמן עבר זה רק הדרדר עד שהגעתי לאפס חברות.
בנות היו אומרות לי שאני מדברת מוזר ואז הן היו מתרחקות ממני, אז הייתי מספרת את זה להורים שלי והם רשמו אותי למישהי שתלמד אותי לדבר נכון, אבל הבעיה לא הייתה בקול שלי או בהגייה שלי, זה היה משהו אחר.
אני יכלתי לעשות משהו שאף אחד אחר לא יכל לעשות.
הסיבה שהבנות היו מתרחקות ממני היא, שאני קוראת מחשבות של אנשים.
זה היה ככה: הבנות היו מדברות על דברים והייתי שומעת את כל מה שהן חושבות! ידעתי את כל הסודות של כולם. במי דנה מאוהבת, על הזכייה בלוטו של אבא של מיכל, מיד הרבה ילדים חשבו שאני מוזרה וברחו ממני.
כל מקום שהייתי הולכת אליו היו מתרחקים, העיקר שאני לא אקרא את המחשבות שלהם. כולם בשכונה ידעו עליי ועל הכוחות שלי, יש כאלה שכינו אותי אפילו מכשפה, אבל עכשיו? אבא שלי מצא עבודה חדשה מחוץ לעיר, נגור בשכונה אחרת, אלמד בבית ספר אחר, עם תלמידים אחרים שלא יודעים על הכוח שלי.
זאת הייתה מתנה משמיים, ומחר אנחנו עוברים. נשאר לי לעבור בשלום את היום הזה ומחר? השנאה תעלם והכל יהיה שונה.
תאחלו לי בהצלחה כי היום הזה הולך להראות פשוט רע.
—
קמתי מוקדם כדי להספיק להגיע ראשונה לבית ספר, לא הייתי רוצה להתקל בוולריה ושני. הן היו החברות הכי טובות שלי ביסודי, ומאז שכולם גילו על המוזרות שבי, הן התרחקו ממני ואירגונים עליי חרם.

הגעתי לבית הספר, השומר הפנה מבט כאילו בכלל לא עברתי, והמנהלת רצה ישר לחדר המורים.
יום רגיל…
הגעתי לכיתה, הנחתי את התיק והייתי בטלפון.
ולריה נכנסה לכיתה, יחד עם החבר שלה אורן. הם התחילו להתנשק לי מול הפרצוף ואז הם שמו לב אליי.

״נו קדימה תקראי את המחשבות שלי. אני יודעת שאת מקנאה.״ -היא חשבה.

גילגלתי עיניים והסתכלתי על אורן. הוא לא חשב על כלום אבל עיניו היו דבוקות על ולריה.
שני נכנסה יחד עם המורה.
״סוף סוף המוזרה הזאת תעזוב את הכיתה שלי.״
כל התלמידים נכנסו לכיתה והתחיל השיעור.
המורה קראה לי לעמוד מול הכיתה ולספר על זה שאני עוברת.
כמובן אחרי שסיפרתי כל המחשבות היו ׳סוף סוף׳, ׳ברוך שפטרנו׳, וכאלה.
אך הייתה מחשבה אחת שממש לא ציפיתי לה.. ״אוף״
אבל לא זיהיתי את מי שחשב את זה..

בקיצור היום עבר כרגיל, אותם מבטים והכל. חזרתי הבייתה, שמתי את התיק בתוך קופסא ונסענו לבית החדש.

זה הזמן לדף חדש.

נכנסתי לבית הספר החדש. צעדתי בקלילות ובחיוך, כי ידעתי שהיום הזה יהיה שונה, שמח ובעיקר מיוחד.

נכנסתי לחדר המנהלת שבירכה אותי, חילקה לי מערכת והסבירה לי באיזה כיתה אני.
תהיו מוכנים ט׳2 לתלמידה הכי שונה שהכרתם.. אני מקווה שיקבלו אותי בטוב. אני חייבת לשמור על הכוח שלי בסוד, אחרת אני אשבר לחתיכות.

״שלום״, אמרתי לכיתה החדשה.
״שלום״ כולם אמרו. אחרי ההדף של הקולות הייתה מחשבה אחת שנאמרה באדישות, ״שלום.״

זה היה מהנער שישב בסוף הכיתה, הוא לבש חולצה שחורה וג׳ינס קצר, למען האמת היה לו מראה של ערס ומחשבתו לא הייתה כלכל מתאימה למראה החיצוני שלו.

המורה בירכה אותי ואמרה לי לשבת איפה שאני רוצה.

המקום היחידי שהיה פנוי היה שתי שולחנות לייד השולחן של הנער ההוא. כמובן שבחרתי במקום ההוא.

בהפסקה כל הבנות הציעו לי להסתובב איתן וממש התרגשתי. זה הפתיע אותי לראות בנות שאשכרה לא מתרחקות ממני..

בשיעור שאחרי, היה לנו כימיה אז הלכתי עם חברותיי החדשות למעבדה. הייתי צריכה לבחור שותף בשביל הניסוי, והנער ההוא היה לבד. בהתחלה הייתי עם אחת החברות החדשות שלי, מור, אבל אז המורה שמה לב שאני תלמידה חדשה והציעה לי לעבוד עם הנער הזה. כמובן שהסכמתי לא הייתה לי ברירה.

הוא חשב: ״רק שלא תשאל שאלות.״
״אז… איך קוראים לך?״ שאלתי.
״רפאל,״ הוא אמר ותוך כדי היסס.

״אוקיי רפאל.. שם נחמד. אהבתי אותו.״
התחלנו את הניסוי. הוא נגמר.
נשארנו לשבת ביחד והמשכנו את השיעור.

המורה הסבירה על הנושא, ושאלה משהו. רפאל לא היה מרוכז. הוא היה עסוק בללטף את התסרוקת גלאח שלו במקום בשיעור.

״מי עונה לי על השאלה? נד.. אה רפאל! רפאל תענה על השאלה בבקשה.״ המורה פנתה אליו.
הוא מילמל דברים ורציתי לעזור לו. אז קראתי את המחשבות של המורה. ״28״ לחשתי.
״28״ הוא ענה.
״28 מה?״ המורה שאלה.
״מספר אטומי!״ לחשתי שוב.
״מספר אטומי 28.״ רפאל ענה.
״יפה מאוד רפאל, חשוב מאוד שתהיה מרוכז בשיעור במקום ששיר תגלה לך את התשובות.״ המורה אמרה.

״פאק״ הוא חשב לעצמו בראש.
הסתכלתי עליו, הוא שם את ידו על השיער והסתכל למטה. אחר כך הוא שם לב שאני מביטה בו, אז הוא הסתכל עליי במבט קשוח כזה.

צילצול,
ו… נגמר השיעור.

מור ניגשה אליי ושאלה אותי מה אני חושבת על רפאל. ״רפאל? אני לא יודעת. מה את חושבת?״ עניתי לה.
״מה אני חושבת? אני לא חושבת אני בטוחה. הוא פשוט כזה חתיך.״ מור ענתה ומאחורינו רפאל עמד וקרא לי לדבר איתו.

זה היה קצת מביך. אני לא רוצה שיקרה בינינו משהו, אני באמת מרגישה שאין לי זמן למערכת יחסים כרגע..

״שיר?״ -״כן רפאל?״
״שמעי.. ממש תודה שעזרת לי.. אני,״
״שמע אתה! זה שטויות אוי נו אני באמת שמחה לעזור.״
״איזה לעזור יפרה בגללך קיבלתי הפרעה ואני על תנאי ואולי היא מורידה לי את הציון. ממש תודה לך, שיר. מטומטמת.. זה שאת חדשה לא אומר שאת יכולה לשחק אותה נחמדה וכאלה ימכוערת״

ואז הוא הלך יחד עם החברים שלו, ונשארתי שם עומדת בפה פתוח, לבד בזמן שהוא הולך ואני הרסתי לו את הציון.

״בואי שיר, את חייבת ללמוד קצת על המקומות בבית ספר״ מור צצה פתאום משום מקום והמשכנו ביום הזה כאילו לא קרה כלום.