רק בדיחה

"אני אוהבת את העיניים שלך," אמרתי לו בעודי מביטה בו. הוא הסיט את מבטו ממני לאחר שראה שבהיתי בו. "היא אוהבת את העיניים שלי," הוא צחק ונגס בתפוח.
עד עכשיו הכל נראה רגיל, נער ונערה בהפסקה, מדברים וצוחקים. הנערה מראה את רגשותיו לנער והכל מתקדם בקצב שלו.
כן, הלוואי שככה זה היה. בכל יום חזרתי הביתה וחשבתי רק עליו, עד כמה שהוא מעניין אותי. רק דבר אחד הטריד אותי, ידעתי שאני לא יכולה לסמוך עליו לגמרי ושהוא מסתיר משהו. הוא סיפר לי על הדברים המדאיגים שהוא עשה ועושה, שהוא מפיץ דברים על אנשים ואני קיוויתי שלא אהיה אחת מהקורבנות שלו.
"אני רוצה שמשהו יתקדם בינינו," ישבנו על ספסל לבדנו, התחלתי לחשוש. הוא ביקש לבוא אליו כשיהיה לו בית ריק בשביל שאכיר ב"דברים כיפיים". האמת, לא הייתה לי בעיה עם זה, הרגשתי די מוכנה לעשות את זה עם הבן אדם שאני אוהבת וסומכת.
לא סמכתי עליו. ממש לא סמכתי עליו. מצד שני, כן רציתי שיחזיר אליי אהבה. הייתי זקוקה לזה, במיוחד אחרי שיצאתי ממערכת יחסים לא בריאה בעליל עם מישהו שניצל אותי.
"ליפול במלכודת או לא?" אני שואלת את עצמי.
הימים עברו ויום אחד הוא פשוט התחיל להיעלם. הוא התחיל לסנן את ההודעות שלי והפסיק לומר לי שלום כשנפגשנו. הבנתי שהוא ויתר עליי. הסתגרתי בבית שלי למשך כמה זמן, הרגשתי רע בגלל שהסכמתי לדבר הזה. כל מה שהיה בינינו היה כזה מטופש ולא שמתי לב לזה.
עברו שבועיים, ראיתי אותו יושב בהפסקה מדוכא והחלטתי לא להתקרב. חברה שלי ידעה על מה שהרגשתי אליו, היא סיפרה לי פרט חשוב עליו- עד עכשיו הייתה לו חברה ולפני כמה ימים היא בגדה בו.
הייתי בדיחה בשבילו.