Teenage Dream
חשבתם פעם למה אתם אוהבים דווקא את השיר הזה? בטח בגלל שיש לו אחלה קצב, הזמר מוכשר או שסתם, זה מה שכולם שומעים. יכול להיות שאתם "מתחברים" למילים. ממש כבל תת ימי. "מזדהים" איתן. מה זה אומר בכלל? אני פשוט אוהבת את הסיפור שהזמר מספר. נכון, זה בדרך כלל סיפור עצוב אבל היי, למה אני כותבת בכלל? (את המשפט הבא יש לקרוא בפלצנות יתרה) "אמנות הרי באה מכאב". כמו למשל, שיר של טיילור סוויפט (אהה טיילור, טיילור): כל שיר והשיר שאחריו ולפניו הם על סיפור אהבה. חלקם שמחים, רובם עצובים. ממש שילוב של אד שירן בבלונד ובחוסר ווקאליות ואדל בגבוה, בבלונד ובחוסר ווקאליות. כמה אהבתי (ולצערי עדיין) אוהבת את השירים שלה. ולא, זה לא בגלל שאני מזדהה איתם אלא בגלל שאני אוהבת את הסיפור שהיא מספרת (אני חייבת להודות שהיא כותבת טוב. בסדר בסדר, ממש טוב. מרוצה?). מה הייתי נותנת כדי שגם לי יהיה סיפור כזה. מישהו שאוהב אותי ככה ומן הסתם אני אוהב אותו יותר. לעזאזל. הכל חייב להיות אצלי קיצוני: או לאהוב או לשנוא. תמיד בלב שלם, אין באמצע. הכי כיף זה לשמוע "עדיף לאהוב ולכאוב מאשר לא לאהוב בכלל". איזה כיף לי. גם לא אוהבת וגם כואבת. לא רגע, "אוהבת" זו לא המילה הנכונה. אני סתם לא נאהבת על ידי אף אחד שהוא לא המשפחה והחברים. זה גם משהו (#מחשבות_חיוביות). זה נראה כאילו לתבוע את טיי טיי הופך לטרנד אז למה לא? מזל טוב, גברת סוויפט, הפכת את תקופת גיל ההתבגרות שלי לנוראית יותר כי בזכותך אני יודעת שלא, זה לא קורה לכולם. בהצלחה לישון בלילה.
תגובות (0)