הברבור השחור

היא עשתה תנועה עדינה וממושכת עם ידה החיוורת, הסתובבה במקומה על רגל אחת וביצעה קידה חיננית. הקהל מחה כפיים עם חיוך ציני על פניו. קהל… רק קובץ של מראות מסביב לה, ורק ההשתקפות שלה שמחייכת חיוך לעגני לפטרובה ההמומה.
הרקדנית משפילה מבט, היא ידעה שהדמות שבמראה אמורה לעשות כרצונה ולא משנה איזו תנועה תעשה פטרובה, אך הדמות שבמראה עשתה ההפך. "את רקדנית גרועה. אני אפילו לא ניסיתי לחכות אותך, כי הצעדים שלך והמראה שלך כל כך מזוויעים." הדמות לחשה וצחוק עדין אך מלא רוע הדהד בחדר. פטרובה הרימה את מבטה, המראה לא שיקפה את דמותה של פטרובה, או את הדמות המרושעת. פטרובה הסתובבה לצד השני, והספיקה לראות את ההשתקפות המרושעת שלה נכנסת למראה הקטנה, בה השתמשה פטרובה לטיפוח. "תפסיקי לשחק מחבואים." אמרה פטרובה בקול רועד. "נמאס לי ממך, מתנהגת כמו ילדה קטנה וחסרת ביטחון." האורות בחדר הבהבו והפינה בה היה מונחת המראה הקטנה הפכה להיות שחורה. רצפת הפרקט החלה להתקלף מהעצמה, והווילונות כיסו מעצם לחלוטין את החלומות. "חסרת הביטחון היחידה שיש פה היא את, פטרובה!" הקול המפחיד היה בכל מקום. פטרובה חיבקה את ברכיה וחיכתה, כנראה לנס שלא יגיע. "את פחדנית, את לא מבינה כמה נמאס לי להיות מראה של נערה חסרת ביטחון! כל היום מסתכלת במראה ומחייכת עד שהחיוך נעלם ואת אומרת שאת מכוערת. חושבת שאת שמנה ושונאת את עצמך. גם אם את לא מכוערת, ברגע שאת מחליטה שאת מכוערת את הופכת להיות כזאת באמת."
פטרובה פקחה את עיניה בהפתעה, האם זה בעצם כל מה שרצתה הדמות המרושעת? אבל היא הורידה לה את הביטחון עוד יותר! פטרובה קמה ורצתה למחות, אך הדמות שנשקפה אליה במראה הייתה פטרובה עצמה, שער שחור, סתור פרוע והבעה מבולבלת על פניה.
"מיס פטרובה, לעלות לבמה עכשיו!" פטרובה הספה את שערה מחדש ועלתה לבמה, עדיין מבולבלת ממה שקרה. אך כשהיא עלתה לבצע את המופע שלה היה נסוך חיוך על פניה, וההשתקפות במשקפיו של הבוחן נופפה לה וחייכה חיוך ביישני. והפעם הקהל אמתי, וכולו מחכה רק לפטרובה, אך ורק לה.
עכשיו פטרובה ידעה שהכל יהיה בסדר.