מבוך האשליות- פרק 58

ג'פרסון חייך מהמראה של הקבוצה שהתכוונה להתמודד מולו.
המלכה השחורה הטובה, ניקולאי המאוהב, בת הים והפיראט שלה. לכל אחד יתרונות וחסרונות, אבל לאף אחד מהם שום סיכוי לנצח.
"מי ראשון?" הוא שאל, ואף אחד לא ענה. למרות האומץ שלהם לחזור ולהתמודד מולו, לאף אחד מהם לא היה האומץ להתחיל.
"בסדר. אני אתחיל." הוא הרים את ידו וכיוון אותה אל עבר קווין. עיניה נפערו במחנק והיא התקשתה לנשום. אותו הדבר קרה לבת הים שהלב היה שייך לה. הן התפתלו בכאב על הקרקע, וניקולאי והבחור השני מיהרו לגשת אליהן בדאגה מבוהלת.
כמובן, שזה לא עזר להם. שתי הבחורות המשיכו להיאנק בכאב כהקדמה למוות המתקרב.
ניקולאי הרים את ראשו אליו, התרומם ורץ לקראתו. הוא נהדף על ידי מכשפת הדרום שמנעה ממנו להתקרב ולהפריע.
חבל, ניק, ממך ציפיתי ליותר." היא אמרה, ובעזרת קסמיה החלה לחנוק אותו באיטיות. הוא תפס את צווארו בקושי רב וניסה להציל את עצמו, אך זה לא עזר. היא המשיכה לענות אותו בהדרגה ובכאב, כעונש על הבגידה במשפחה.
"אה!" קריאתו של ג'פרסון הסיטה את תשומת ליבם של כולם, והעניקה לקווין ולבת הים מרווח נשימה מתוק.
"לא!" מכשפת הדרום הפנתה אל מבטה אל בנה, שאיבד את אחיזתו בגופו כאשר להב חרבה של דניאל חתך את החזה שלו ויצא מבעדו מצידו הימני, במקביל לליבו. היא הוציאה את הלהב בגופו במהירות, וצפתה בניקולאי, שניצל את ההזדמנות שדודתו לא שמה לב, והכניס את ידו אל החזה של ג'פרסון, והוציא את ליבה של קווין מיד.
הפעם, ג'פרסון באמת מת.
ניקולאי הביט בו, כשעיניו פקוחות ומביטות אל הריק, ומיהר להעביר את ידו על פניו ולסגור אותן. מכשפת הדרום מיהרה לרוץ אליו באכזבה כואבת ועם דמעות מתחת לעיניה.
הפיראט נאחז בבת הים וחיבק אותה בעדינות בחיוך. הוא הרים את ראשו אל עבר ניקולאי, שאחז בליבה הפועם של קווין, והתקרב אליו.
ניקולאי המשיך להביט בלב שבידו. כאשר הבחין בבחור שהתקרב אליו וביקש לקחת את הלב כדי לבצע את ההחלפה, הוא הרים את ראשו והסתכל עליו, ולאחר מכן הפנה את מבטו אל עבר קווין, שהביטה עליו בחיוך מאושר.
"שוב, אני מצטער." הוא הכה אותו בבטנו ורץ יחד עם הלב חזרה אל תוך היער, מפתיע מאוד את כולם. הבחורה הבלונדינית שהייתה לצידו מיהרה לגשת אליו בדאגה, וקווין הסתובבה להסתכל על ניקולאי בזמן שברח.
"ניק!" היא קראה, ומיד נעצרה מריצתה על ידי דניאל.
"אני אעשה את זה." היא הציעה לה ורצה במקומה אחריו.
היא עקבה אחרי צעדיו בקו ישר בתוך היער, ותהתה מה הוא מתכנן.
לאחר כמה דקות של ריצה, היא מצאה אותו רוכן על יד גזע עץ עבה כשגבו מופנה אליה והוא מתעסק עם האדמה.
"מה אתה עושה?" היא פנתה אליו. "אנחנו צריכים את הלב הזה."
"אני יודע." הוא ענה, לא טורח להסתכל עליה.
"ניקולאי." היא התכופפה אליו. "מה אתה עושה?" היא חזרה על שאלתה.
"כמו מה זה נראה?" הוא שאל אותה, והיא בחנה את האדמה איתה התעסק.
"אתה מחביא את הלב של קווין." השיבה, וצדקה. "למה?"
"כי אני לא רוצה להחזיר לה אותו." ענה.
"אחרי כל זה, אתה לא רוצה להחזיר לה אותו?" היא שאלה. "בלעדיו היא לא יכולה להביס את אמא שלה. היא לא תחזור לכס המלכות."
"נכון."
"יש לי הרגשה שזה לא קשור למעשים שלה בתור מלכה." היא אמרה לו. "לפחות לא עכשיו."
"כמו תמיד, את צודקת." הוא נאנח.
"שמתי לב למבטים." היא רמזה. "ממתי?"
"בשבילה- כמה דקות." השיב. "בשבילי- שמונה שנים."
דניאל כיווצה את עיניה בבלבול והפתעה. "מה?" חצי חיוך תוהה עלה על פניה.
"יש משהו שלא סיפרתי לך." הוא החל להודות. "לאף אחד."
"מה זה?" היא הניחה יד על כתפו כמוסרת לו שהיא מסוגלת להקשיב ולהבין.
"לפני שמונה שנים ראיתי אותה לראשונה, והתאהבתי בה ממבט ראשון. שנה אחרי, הצלחתי להסתנן לארמון ולעבוד בתור אחד המשרתים שלה, אבל אז גם גיליתי מי היא באמת. אחרי שהיא הרגה את ג'פרסון עלה לי רעיון,"
"לקחת את הלב שלה." דניאל הבינה.
"רציתי להפוך אותה לטובה." הוא השיב. "אבל לא הצלחתי. ורק עכשיו, נזכרתי למה עשיתי את זה מלכתחילה."
"אתה לא רוצה להחזיר אותה. את- קווין הישנה." דניאל הסבירה את דבריו לעצמה.
"היא מה שחלמתי עליו, את יודעת." הוא אמר במבט מושפל. "טובה. ועכשיו, אם הלב שלה יחזור אליה-"
"היא עדיין תאהב אותך." דניאל הייתה בטוחה בזה.
"אבל אני לא אוהב אותה." הוא הודיע. "לעזאזל, דניאל. אני התאהבתי באישה שבכלל לא קיימת."
"אתה לא יכול לדעת, אולי היא תשתנה בכל זאת." היא ביקשה ממנו לקוות, אך נראה שזה לא הועיל.
"אני מכיר אותה מספיק זמן בשביל לדעת שאלה תקוות שווא." ניקולאי הסביר. "אבל את צודקת."
"אני צודקת?" היא שאלה.
"בקשר למה שצריך לעשות." הוא ענה, וחפר חזרה את הלב מתוך האדמה. "מה שנכון לעשות. הבחורה הזאת זקוקה ללב שלה יותר ממני." הוא התרומם, ודניאל אחריו.
הוא נאנח, אך קיבל זאת בהבנה.
הוא פנה לחזור אל כולם, ודניאל אחריו, מעט עצובה בגללו, אך שמחה שהוא קיבל את ההחלטה הטובה ביותר.
הם יצאו מתוך מעבות היער, ופגשו בכולם שוב. ניקולאי זכה לקריאה מחויכת מקווין, אולי האחרונה בשבילו. היא חיבקה אותו באושר על כך שחזר.
"תיתנו לי לעשות את זה." הוא אמר לה, והיא הנהנה בהסכמה.
הוא ניגש אל הבחורה, והיא עמדה לצידו. מצידו השני עמדה קווין. הוא העניק לה חיוך אחרון ולקח את ליבה, והחזיר אותו לבחורה. כאשר קיבלה את הלב שלה חזרה, היא כאילו השתנתה. היא נראתה בוהקת יותר, בשיערה, בעיניה, בעורה. חיוך מאושר עלה על פניה והיא חיבקה את אהובה בשמחה.
הוא קינא בכך, אך הכריח את עצמו לא להתייחס לרגשותיו.
את הלב השני הוא עדיין החזיק בידו. קווין הסתכלה עליו וחיכתה שיחזיר לה את ליבה. הוא היסס לרגע, ולאחר מכן, עשה זאת מיד.
ברגע שהוציא את ידו מתוך החזה שלה, חיוך מרוצה קישט את פניה, חיוך שהוא מזמן לא ראה. בעננת קסם שחורה בגדיה התחלפו לבגדי המלוכה השחורים שלה.
היא גיחכה והודתה לו מבלי לומר דבר. במבטה היא העבירה לו את הודעתה, ונפרדה ממנו לאותו רגע. "חכה לי בחצות." היא הסתובבה ועזבה את המקום לכיוון ארמון המלוכה השחור, במטרה לקחת חזרה את כס המלכות שלה.
והפעם, לתמיד.