מרגל זהוב||פאנפיק על גיבורי האולימפוס

פרולוג-
איקרוס:
איקרוס נכנס בזהירות אל חדר אביו. הוא ידע בליבו שמשהו רע קרה, או הולך לקרות.
לאחר ההפסד המוחץ של גאיה- הוא יכול לקרוא לה סבתא, אבל הוא יוותר על התענוג- שהובסה בבושת פנים על ידי חבורה של חצויים אביו נמנע מלדבר איתו. למען האמת, אביו מעולם לא דיבר איתו המון. איקרוס היה נעלב לולא ידע שקואאוס, הטיטאן שמייצג את האינטליגנציה הוא פשוט לא טיפוס של מילים.
״קראת לי, אבא?״ הוא מלמל ופסע אל עבר שולחן העבודה של אביו, שם תמיד נהג לחשוב. חוק ראשון: כשמדברים אל קואאוס- שוקלים מילים. משום מה, איקרוס תמיד שכח את החוק הזה. ״תמיד ידעתי שהשיחה הזו תגיע. קדימה אבא, ספר לי על הדבורים והציפורים.״
טעות.
אביו הסתובב בכיסאו ושלח אל עבר איקרוס מבט אפל. מסתבר שהוא החליט ללבוש היום את צורתו האנושית; אדם בגיל הארבעים- בשנות בני תמותה- בעל שיער כהה ופרוע ועיניים שחורות. זיפים עיטרו את לסתו והוא הרכיב משקפיים עבים ושחורים.
״בן,״ הוא אמר והטה קלות את ראשו. ״אני מבקש- בלי סרקסטיות היום. אתה יודע שזה מטריף עליי את דעתי.״
וזה בדיוק למה אני עושה את זה. חשב איקרוס וגיחך בליבו. אתם מבינים, יחסי האב-בן בין השניים לא היו הכי חזקים;
בהתחשב בעובדה שאביו קרא לו על שם איקרוס- הבן הלא-יוצלח של דדלוס שעף מעט גבוהה מהרצוי אל כיוון השמש.
מסתבר שהכנפיים לא היו עמידות בפני קרינה. טראגי כל כך…
ובכל זאת, הלא יוצלח האידיוט קיבל אי על שמו, ומה הוא קיבל?
נחסוך לכם את החשיבה, הוא לא קיבל כלום.
״איקרוס,״ אביו קם מכסא העץ הגבוה והחל לחוג סביבו. לבחון אותו. איקרוס שנא כשבחנו אותו. ״אתה בטח כבר יודע שהתכנית של גאיה להשתלטות עולמית לא הייתה מוצלחת.״
״בלשון המעטה.״
קואאוס הנהן קצרות למשמע דבריו. ״לכן לא הסכמתי לתמוך בה.״
הוא לא הבין מדוע אביו מספר לו את כל המידע המסקרן הזה. אולי זה העונש שלו- להשתעמם עד מוות.
הטיטאן פסק מלבחון אותו ופשוט בהה בו בצורה שדי הטרידה אותו. הוא זיהה את החיוך המטורף של אביו שבדרך כלל שידר: בן, יש לי תכנית אינטליגנטית להחריד! איקרוס שנא את החיוך הזה.
הוא נאנח. ״אל תגיד לי: בזמן שכולם היו עסוקים במלחמה אתה תכננת תכנית גאונית, כזו שלא תיכשל.״
״אני עד כדי כך צפוי?״
״לעיתים קרובות.״
הוא צחק. משום מה, החוצפה שלו תמיד שעשעה את אביו. איקרוס לא הבין מדוע, הוא היה רציני לגמרי.
לפתע, בלבול פתאומי תקף אותו. ״אז למה קראת לי?״ שאל. ״אם אתה רוצה להתרבב, יש מאות יצורים שישמחו לשמוע את פניני החוכמה שלך.״ ואני לא אחד מהם. סינן בליבו.
מהמבט של קואאוס הבין שהוא סוף סוף הגיע לפואנטה של המפגש הזה. כי אין שום סיכוי שאבא שלו יקרא לו כדי להתעניין בשלומו, כמובן.
אביו התרסק שוב על הכיסא ברגליים מסוכלות. ״הנסיון של גאיה נכשל כי הוא היה יהיר מדי וראוותן מדי,״ החל בדבריו. ״התכנית שלי היא דיסקרטית לחלוטין,״ הוא שלח לעברו חיוך מעוות. ״והיא מתחילה בריגול. ריגול בקודש הקודשים של האלים, ואני לא מתכוון לאולימפוס.״
לפתע איקרוס החל להתעניין בתכנית הזו. ״לא הר האולימפוס, אז לאיזה מקום אתה מתכוון? ואיך אני קשור לזה?״ למרות שמו, איקרוס לא היה אידיוט; הוא כבר הבין איך הוא קשור למזימה הזו, אך הוא רק רצה לוודא.
קואאוס היה נראה מרוצה למשמע שאלותיו. ״אני שולח אותך למלא את השלב הראשון בתכנית ולרגל עבורי במקום הנקרא ׳מחנה החצויים׳,״ הוא החווה לעברו. ״בעזרת המראה החריג שלך אתה תשתלב שם נהדר.״
איקרוס פשוט החליק את העלבון והנהן. מחנה החצויים. הרהר לעצמו ונזכר במידע המועט שידע. המקום בו גרים החצויים- חצי אלים וחצי בני תמותה.
״ואיך בדיוק אשתלב שם? הרי אני לא חצוי.״
החיוך המעוות הופיע שוב.
קואאוס קם ממקומו. ״במשך זמן רב עבדתי על הכישוף הזה. נדדתי בין ארצות, שאלתי יצורים רבים,״ הוא רעד כשאביו אחז בכתפו, ידו הייתה קרה והעבירה צמרמורת במורד זרועו. זרועו האנושית. ״אנחנו הולכים לנצח, בן. קרונוס נכשל, גאיה נכשלה, ואנחנו ננצח. כי יש לנו את מה שלהם אין- אינטליגנציה.״
ואז הכל החשיך.