אהבה בדם קר- פרק 3

ג'ייסון פתח את המנעול לדירת הסטודיו שלו, הוא בדק אם מישהו נכנס פנימה לפני שנכנס בעצמו. הוא תפס את התיק הגדול שלו והתחיל לשים בתוכו את כל הבגדים שלו, דוחף אותם פנימה כדי שיהיה יותר מקום בתיק. הדירה הייתה יחסית ריקה כי את רוב זמנו בילה בבר התת קרקעי כשהוא חיכה ל'עבודה' הבאה שלו, הוא השתמש בדירה הקטנה הזאת רק כדי להחליף בגדים והמקלחת הארעית כשמצא את הזמן. הוא הלך לכספת שלו והוציא את כל הכסף שהוא שם בתוכה, מספיק בשביל הזמן שהוא יצטרך לבלות במלון עם ג'סיקה, ומכתב ישן במעטפה צהובה דהויה. הוא הניח הכל בתוך התיק וסגר אותו, הוא הלך למטבח ומילא לעצמו מים בכוס פלסטיק, הוא נשען על השיש ושתה את כל המים בלגימה אחת, הוא זרק את הכוס החד-פעמית הריקה לפח והלך חזרה לחדר הראשי. כשראה את הדמות האפלה שהייתה ישובה על כורסה בפינת החדר הוא שלף את האקדח הקטן שהיה מוחבא בין גבו לג'ינס שלו ושיחרר את הנצרה, הוא כיוון את האקדח לדמות שמתחה את זרועה כדי להדליק את מנורת השולחן שעמדה על שולחן ליד הכורסא, דמותו של דיימון נגלתה לפניו, עיניו החומות והקטנות ושפתיו הדקות שנמתחו לחיוך דק, שיערו החום שכיסה את מצחו והופרד כדי שיוכל לראות. ג'ייסון לא ראה נשקים על דיימון שהרים באיטיות את ידיו לאוויר, דיימון קם באיטיות וכשידיו עדיין באוויר.
"אל תדאג, זה היום החופשי שלי." הוא אמר בטון עצבני וג'ייסון סובב אותו כדי לחפש עליו נשקים שאולי הסתיר,
"סאם שלח אותך? אני יודע שיש לו העדפה מוזרה אלייך." ג'ייסון שאל ודיימון הוריד את ידיו באנחה, ג'ייסון המשיך לכוון עליו את האקדחף הוא לא בטח בו בשום אופן.
"סאם אכן כועס, אבל הוא לא שלח אותי. אם הוא כן היה שולח מישהו לא היית מוצא אותי פה, היית מוצא את טימותי או גרוע יותר את פיליפ." דיימון ענה והתיישב חזרה על הכיסא, על השולחן ליד המנורה עמדה כוס זכוכית מלאה בשיכר מסוג כלשהו. "אני מקווה שלא אכפת לך שאני שותה מהאוסף הקטן שלך, מצאתי את הויסקי ה'מפורסם' שלך מפתה כשפיליפ לא הפסיק לדבר עליו כל פעם אחרי שבא לבקר אותך." דיימון המשיך לדבר ולקח לגימה קטנה מהמשקה הכתום-חום. ג'ייסון הוריד את הקדח שלו ודחף אותו חזרה למקומו, הוא התיישב מול דיימון ומזג גם לעצמו כוסית מהמשקה החריף, הוא ידע שזאת כנראה תהיה הפעם האחרונה שיצא לו לשתות ממנו.
"אז למה אתה כן פה?" ג'ייסון שאל ואחרי לקח לגימה גדולה מהכוסית והרגיש איך הליקר צורב בגרונו, דיימון הניח את כוסו על השולחן והשעין את סנטרו על אגרופו הקמוץ שנשען על ידית הכורסא, הוא הביט ארוכות בג'ייסון.
"אני רוצה לדעת מה הנערה היא בשבילך." דיימון אמר בפשטות, ג'ייסון הכיר את דיימון ולכן פחד לענות, הוא ידע שדיימון מומחה בהוצאת מידע מאנשים בצורות הכי לא אנושיות שמוכרות ולא מוכרות לבני אדם. ג'ייסון השעין את מרפקיו על ברכיו וישב על קצה הכיסא שלו,
"היא מישהי שאיבדתי לפני הרבה שנים, נתתי לה הכל. אבל נראה כאילו היא לא זוכרת אותי בכלל." דיימון הינהן בעיניין לתשובתו של ג'ייסון ונראה כאילו שקוע במחשבה רבה.
"סאם דיבר קצת עליה, אני יודע שהוא בדרך כלל אחראי להוצעת הוראות חיסול אבל הפעם ההוראה הגיעה ישר מהבוס-" ג'ייסון לא יכל לקחת את זה יותר, השם של הממזר שהכניס אותו לצרה הזאת מלחתחילה וקטע את דיימון,
"אתה יכול להפסיק לקרוא לו ככה! לדניאל אין שום דבר לעשות איתה." ג'ייסון צעק ושיפשף את פניו, נהמה נמוכה יצאה מפיו כשנשען אחורה בכיסאו. "אני מתנצל דיימון, הנושא קצת… רגיש אם אני משתמש במילים הנכונות." כשג'ייסון הביט חזרה בדיימון הוא היה פחות כועס משחשב, להיפך, חיוך קטן נמרח על שפתיו כאילו זה היה לו לעונג לצפות בהתפרצות של ג'ייסון.
"אין צורך בהתנצלות, כשאני לא בשעות העבודה אני רגוע יותר. להיות שלישי בפיקוד תחת דניאל זה מעייף, כל העבודה השחורה נופלת עליי." דיימון אמר והידק את שפתיו בעצב מזוייף, ג'ייסון נחר בבוז ושתה את חצי הכוס שנשארה לו, מסיים את המשקה שלו. הוא נעמד ובלע את הליקר,
"היה נחמד לדבר איתך, אבל יש לי עיניינים לטפל בהם." ג'ייסון אמר והושיט את ידו כדי ללחות את ידו של האחר, דיימון ניענע את ראשו לשלילה כדי לבטל את הלחיצה, ג'ייסון תפס את תיקו והתקדם לכיוון היציאה מהדירה,
"ג'ייסון…" קולו של דיימון הידהד קלות בדירה הקרה, ג'ייסון נעמד במקומו אבל לא העז להסתובב, דבריו של דיימון העמידו אותו על הקצה. "אמרתי שסאם לא שלח אותי," האחיזה של ג'ייסון בסכין הקטן שהחביא במגפו התחזקה כששמע את קולו של דיימון מתקרב אליו, "לא אמרתי שדניאל לא שלח אותי." באותו רגע ג'ייסון יכל להרגיש את החספוס של חבל תלייה מסביב לצווארו. "כמו שאמרתי, עבודה שחורה." דיימון אמר בקול שטוח, הוא התנשף מהמאמץ של הניסיון לחנוק את ג'ייסון. ג'ייסון סובב את הסכין לאחור ודקר את רגלו של דיימון, בכך גרם לאחיזתו של דיימון בחבל להשתחרר ונתן לג'ייסון את ההזדמנות לחתוך את החבל מצווארו. דיימון מעד ונפל לאחור, הוא אחז בירכו כדי לעצור את הדימום, ג'ייסון תפס את החבל וקשר אותו מעל הפצע שעשה ברגלו של דיימון.
"אל תתעסק עם מתנקש דיימון, חשבתי שאתה יותר חכם מזה." ג'ייסון אמר דרך שיניים חשוקות ותפס את קולר חולצתו של דיימון, מושך אותו לעמידה ומניף אותו רחוק ממנו. הוא סידר את התיק על גבו ופתח את הדלת. "תספר לסאם ודניאל מה שקרה, תעשה מה שאתה רוצה. תשקר להם מצידי ותגיד להם שאני מת, לא אכפת לי." הוא נשם עמוקות והעביר את ידו על צווארו הכואב, "אבל אם אני אראה אותך שוב, אני לא אהסס להרוג את הצעצוע האהוב של סאם." ג'ייסון סיים את דבריו ויצא מהדירה, הוא טרק את הדלת בחוזקה וירד במהירות במדרגות למונית שחיכתה לו ביציאה מהבניין הישן.