מקומו של השקט
את מביטה בי ולא מבינה מה אני רוצה. אני אגיד לך מה. שקט. פשוט תהיי בשקט. תפסיקי לדבר. זה צורם. פשוט שקט. כל מה שתוסיפי יעשה את המצב גרוע יותר. את מדברת בלי סוף על כמה שאת צודקת, אבל את לא!
אני הוא זה שעמד מול האויב בשעת הצורך ואת רק התלוננת. פשוט תהיי בשקט! אולי זה הסוף. של מה את שואלת?
של הכל, שלנו, שלי, שלך… אולי זה סתם סוף לפינה קטנה. מה זה משנה.
אם היית מביטה עמוק היית יודעת שזה בגלל אי ההערכה שלך אליי,כלפיי…
ניסיתי וזה לא הצליח. את לא שיתפת פעולה וזו בעיה שלך.
הו, סוף סוף שקט. לא. יש לחשושים. אני יודע, אני יודע… כמו שתמיד אמרת לי.
השקט נמצא רק בסוף.
תגובות (3)
יפה
אני חושבת שזה קטע יפה, אך טמון בו פוטנציאל אדיר שטרם מומש. העוצמה של השקט, זה נושא שיכול להיות מעניין ומרתק אם רק מגישים אותו בצורה הנכונה. אני חושבת שהצלחת, אבל ליטוש לקטע לא יזיק. (או אולי אפילו לפתח ממנו שיר? משאירה לשיקולך.) דרך אגב, אהבתי את שלושת השורות האחרונות.
דירגתי 5 כדי לדרבן אותך! (:
תודה רבה וזה באמת נושא מעניין לשיר, אז… אולי באמת הוא יבוא. בכל אופן. תודה:)