סודות | 31 | פרק ספיישל

תקציר הפרקים הקודמים שיזכיר לכם מה לעזאזל קרה פה, מאחר והפרק האחרון הועלה לפני נצח.
תהנו♥

*****

דן עמד לרגע לצידי, והעיף מבט בדלת הסגורה. "את רוצה לדעת מה עובר בראש שלי עכשיו?"
הנהנתי לפני שהספקתי לחשוב על תשובה הולמת. דן תפס בכתפי והצמיד את שפתיו לשפתיי.
–
"אנחנו פשוט לא יכולים," אמרתי, בודקת אם אימא או נועה או אורן מתקרבים למכונית.
"למה לא?"
"אתה חשבת פעם מה יקרה אם נהיה ביחד?" הטון שלי יצא תוקפני.
"כן," הוא ענה וחצי חיוך הפציע בזווית פיו. הנדתי בראשי. "אם זה לא יצליח בינינו, זה יהרוס הכל בין אימא שלי ואבא שלך."
הוא כיווץ את גבותיו. "בולשיט."
אימא ונועה מיהרו אל המכונית, אורן בעקבותיהן. זרקתי אליו מבט לפני שחזרתי להצטנף צמוד לדלת המכונית. "במילא זה יעבור לך עוד מעט."
–
"התנשקנו," לחשתי.
עיניה נפערו והיא השתנקה ונחנקה מהקולה ששתתה. רסס של קולה פרץ מפיה וצבע את הסדין שמתחתינו. היא מתחה את ידה לכיוון חבילת המגבונים שנחה על שידה האיפור הרחבה שלה וסימנה לי להביא אותה. היא נגבה בכף היד את פיה. "מה?! מי זה 'התנשקנו'?"
"מי זה יכול להיות?"
"את ודן?!"
לא עניתי.
היא לגמה במהירות מהפחית והניחה אותה על השולחן שלצד המיטה. "אלוהים, איך זה קרה?"
"זה קרה, אממ, פעמיים."
"אלוהים, נטע! איך לא סיפרת לי?!"
–
"את רצינית?" גברי רכן אלי ונגע בברכי. הנדתי בראשי כאילו זה לא ביג דיל. גברי נישען אחורנית, כתפיו שמוטות במשהו שנראה לי כמו תבוסה. "אתם ביחד, כאילו?"
"לא," אמרתי בקול נטול רגש. "זה יכול להרוס את הקשר של אימא שלי עם אבא שלו."
טליה הסתובבה אלי שוב. "אוי, נטע, את סתם מפחדת להיות עם מישהו בקשר אמיתי אז את מתרצת."
"אבל היא צודקת," אמר גברי. טליה מיהרה לנעוץ בו את עיניה. גברי הביט בה בתמימות. "יש משהו במה שהיא אומרת."
–
כשהתכוונתי לסגור את דלת השער המכונית נעצרה מולי. זרועו המקופלת של דוד בצבצה דרך החלון הפתוח. "אם דן ידע שאמרתי משהו הוא יכסח אותי," אמר. "אבל בגלל שאת נראית כזאת חמודה אני מוכן להסתכן ולהגיד לך שכדאי לך לתת לו צ'אנס." הבטתי בו בעיניים מצומצמות. הוא יהיר, חשבתי, ודוחף את האף שלו לעניינים שלא שלו. אולי יש סיבה מוצדקת לכך שטליה מרירה כלפיו. "זה לא העסק שלך."
"אני יודע שלא," אמר. הוא לא חייך בציניות כמו כשפתח את הדלת ופניו לא קרנו בביטחון עצמי מופגן כמו בפגישה הראשונה שלי איתו בפיצרייה. "אבל אני מכיר את דן כל כך הרבה שנים ואני מרגיש כשמשהו עובר עליו. את היית צריכה להכיר אותו כמוני בתקופה האחרונה כשהוא היה עם דינה." הוא הניד בראשו. "אדם אחר לגמרי."
–
השמיים שנראו דרך החלון מול הדלת השחירו כמעט לגמרי והאור בחדר היה אפלולי וחשוך. שלחתי יד אל מתג האור שקרוב לדלת ונשמתי נעצרה בבהלה כשראיתי את דן יושב דומם על מיטתי.
"אלוהים, דן!"
הוא חייך חצי חיוך משועשע.
גלגלתי עיניים לנוכח מבטו וסגרתי את הדלת ברוגז. "למה אתה פה?"
"הרצחת וגם ירשת?"
זקפתי גבה. "מה?"
"זרקת אותי ועכשיו את גם כועסת עלי?" הוא קם ממקומו. "זה מה-זה לא בסדר מצדך."
השענתי את גבי על הדלת הסגורה ושילבתי ידיים על החזה. "לא זרקתי אותך, לא היינו ביחד במילא."
הוא משך כתף אחת. "אותו דבר עבורי."
–
זה היה אינטימי מדי, קרוב מדי ומרגש מדי לראות אותו פוקח כך עיניים מזוגגות שבחנו את תווי פניי במרחק קטן כל כך כשהנשימות שלנו מתערבבות. זה גרם לתחתית בטני לרעוד. לא הייתי רגילה לעמוד במצב כזה, בנשיקות הקודמות התנתקנו בחטף ולא נשארנו לעמוד כל כך קרובים וזה גרם לי כעת קושי לנשום. היד שלו שעוד הייתה לי על הפנים הפסיקה לזוז והוא נראה כאילו הוא עומד לעטוף את כל כולי בכוח לתוכו. "זה היה כל כך נורא?" שאל.
הנדתי בראשי כי ידעתי שאם אפתח את פי שום קול לא יצא מתוכו.
הוא חייך חיוך קטן. "יופי." הוא התרחק קצת, עדיין יכולתי להרגיש את החשמל והחום גועש בין גופינו. הוא זקר זרת לאוויר, מולי. "שולם?"
גל של אומץ ותשוקה עטף אותי, ערפל את מוחי לגמרי ובשנייה אחת הצמדתי את פניי לשלו. "שולם," מלמלתי אל שפתיו.
–
"יצא שלשום סרט חדש של אדם סנדלר."
חייכתי. "נשמע טוב." הוא הרים את גבו מהמיטה. "תהי מוכנה בשבע וחצי?"
חייכתי. ".It's a date"
הוא רפרף את אצבעותיו על גב כף ידי. "ברור."
–
"אתם יוצאים כולכם לסרט?" שאלה אימא. עיניו של גברי נדלקו.
"אחלה רעיון," אמר. "מתאים לי האמת סרט."
נעצתי בו מבט. "סליחה?"
הוא הביט בי. "מה?"
טליה משכה את זרועו בעדינות מרמזת, לכיוון הדלת.
"למה לא?" גברי נשאר לעמוד ונראה נינוח. "המון זמן לא יצאנו לסרט שלושתנו, ודן יהיה צירוף מרענן לחבר'ה."
–
"אז אתם כן ביחד?" שאל כשרכן אל אוזני.
"זה לא עניינך."
"חשבתי שאת מפחדת שזה יפגע באימא שלך."
שילבתי את ידי על בטני. "שיניתי את דעתי."
"את לא עונה לי."
"אין לך זכות לשאול בכלל!" סיננתי בכעס. "אתה חירבת לי את היציאה שלי עם דן, זה ברור לך?"
גברי שתק, אבל הביט בי במבט מרוצה.
"לך תזדיין," סיננתי והפניתי את מבטי ממנו.

****

– פרק 31 –

הנסיעה חזרה הביתה עברה בשקט. מדי פעם דן או טליה קטעו את הדממה וזרקו משפט סתמי באוויר. רובם עסקו בסרט. אני תקעתי את מבטי הזעוף בחלון, בזרועות שלובות על החזה. מדי פעם הצצתי דרך המראה הצדדית וראיתי את גברי שישב בדיוק מאחוריי. גם הוא תקע את מבטו בחלון. פתאום המבט שלו קפץ את המראה וננעל על המבט שלי. הבעת פנים החריפה הזכירה לי את האופן שבו דיבר אלי לפני שעה קלה.
בזמן הפרסומות יצאתי אל השירותים, ולא הופתעתי לגלות שגברי יצא אחריי. הוא גרר אותי אל פתח הקולנוע ונעמד מולי במבט זועם.
"למה אתה מתנהג כמו אורנג אוטן היום? מה עובר עליך, גברי?!"
"את עושה טעות."
"אם אתה מתכוון לדן, אני נשבעת לך – "
הוא אחז בכף ידי שהורמה כלפיו. "זה יגמר רע, נטע. אני לא רוצה שתפגעי. שנינו יודעים שהקשר הזה לא מתאים."
אנחת תדהמה נפלטה מבין שפתיי ומשכתי בכוח את ידי מאחיזתו. "אתה לא אבא שלי. ואתה יודע מה? גם אבא שלי לא היה יכול להגיד לי מה לעשות בנוגע לזה. אני ממש לא יודעת מה עובר עליך בתקופה האחרונה, גברי, אבל אתה מתנהג כמו מטורף."
"אני מטורף?" וריד בלט בצד הצוואר שלו כשהרים את קולו. פזלתי לצדדים בבושה וראיתי זוגות עיניים סקרניות נעוצות בנו. "אוי, תשתוק כבר."
"את מסכנת את חיי האהבה של אימא שלך ואת החיים שלך עם מישהו שאמור לראות אותך כמעט כמו אחותו, ואני המטורף?!" הוא הביט בי במבט שזוגג מכעס ותסכול. "ממתי נהיית כל כך אנוכית, נטע?"
"אני לא מבינה מה אכפת לך בכלל," אמרתי והשבתי לו במבט עצבני משלי. "מה, קשה לך לראות שטוב לי? שיש מישהו שאוהב אותי?"
הוא צחק במרירות. "את כנראה לא מכירה את דן אם את אומרת דבר כזה."
גבותיי הזדקפו בהפתעה.
הוא לא חיכה אפילו שאגיב כשאמר, "אולי טוב לך עכשיו, אבל אחר כך כשהכול ייהרס, אני אצטרך לשמוע את היבבות שלך."
זרועותיי שאחזתי בחוזקה נשמטו לצידי גופי. העיניים של גברי עדיין הביטו בי בקשיחות של כעס, אבל נראה שההבעה הפגועה שעל פניי הראתה לו שאמר יותר מדי.
כעת, הוא הסיט את מבטו ממני ראשון, הרבה לפני שהספקתי להחליט אם להזעיף לו פנים או לעטות ארשת אדישה ולגלגל את עיניי ממנו. בזווית העין קלטתי שדן נסע בדרך הארוכה כדי להוריד את גברי ראשון במקום את טליה. הודיתי לו בליבי עשרות פעמים.
כשדן נעצר מול חזית ביתו של גברי, לא עברו שלוש שניות לפני שהדלת נפתחה. טליה פתחה את פיה לומר לו משהו והדלת כבר נטרקה. היא הביטה בי במבט מבולבל ועצוב. משכתי את כתפי בתגובה וחזרתי להביט על הדרך. כשהמכונית נעצרה שוב, מול הבית של טליה, היא הניחה את ידה על כתפי ורכנה אל אוזני. "אני אתחקר אותו," אמרה ונשקה ללחיי בקצרה. "למרות פרצופי התחת שלו היה כיף היום. מקווה שלא הרסנו לכם יותר מדי." היא חייכה וקרצה אלי לפני שיצאה מהמכונית. דן בירך אותה בלילה טוב וכשהדלת נסגרה הוא גלש לאיטו על הכביש עד הבית. נשפתי בהקלה מתוסכלת.
"אל תיקחי את זה קשה," אמר ולא הסיט את מבטו מהכביש. הצצתי עליו. "אני מבין אותו. במקומו, גם אני הייתי נלחם לשהות בסביבתך כמה שיותר."
חייכתי חצי חיוך עייף. "אני ממש לא יודעת מה עבר לו בראש." הסטתי את הפוני שלי לאחור באצבעותיי והרגשתי איך העייפות רובצת על שרירי כמו משקולת מייגעת. הוא חנה במקביל לשער ודומם את המנוע.
"מה זה משנה," הוא אמר ושיחק באצבעותיו עם המפתחות של הצרור המרשרש בידו. "אני עדיין נהניתי."
"באמת?"
"בוודאי." הוא יצא מהמכונית ולפני שהספקתי להניח את ידי על הידית הוא כבר נעמד מחוץ לדלתי ופתח אותה. הבטתי בו במבט משועשע. "ממתי אתה כזה ג'נטלמן?"
"אני מרגיש צורך לפצות אותך אחרי שלא הספקתי להתמזמז איתך באולם החשוך של הקולנוע, שזו הייתה המטרה המרכזית של הערב."
נשפתי בבוז ודחפתי אותו בכתפו. הוא צחקק וסגר את הדלת כשאני כבר התקדמתי על שביל הגישה.
השענתי את ראשי על הדלת כשחיכיתי שיבוא ויפתח אותה. הוא הגיע ונעץ את מפתח הבית בחור המנעול. אחר כך נעצר, הרים אלי את מבטו והעביר את אצבעו על קו הלסת שלי. "את נראית גמורה."
התיישרתי בעגמומיות. "אני עייפה."
הוא הדביק נשיקה למצחי לפני שסובב את המפתח ופתח את הדלת. הבית היה שקט וחשוך, ורק קולות הטלוויזיה העמומים מהקומה השנייה נשמעו ברחבי הבית. עליתי במדרגות, כשהוא אחריי. הוא עצר אותי בפתח חדרו. "את הולכת עכשיו לישון?" שאל בלחישה, מבטו קפץ ממני אל דלת חדר ההורים הסגורה. דן הצביע על חדרו. "לא תתלווי אלי?"
חייכתי. "נשמע מפתה, אבל לא הלילה." הוא עטה פרצוף מתחנן כשנשקתי מתחת לאוזנו. הוא רעד קצת. "לילה טוב."
הבלגן שבחדר שלי הפתיע אותי כשסגרתי את הדלת בשקט מאחוריי והדלקתי את האור. המיטה הייתה עמוסה בבגדים שמדדתי ופסלתי והמחשבה על לקפל אותם ולסדרם בארון בשעה כזאת גרמה לי לרצות למות. אז במקום זאת, קיפלתי את כולם בקיפול אחד והנחתי אותם בזהירות על הכיסא, כדי שלא יתקמטו יותר ממר שכבר התקמטו כשנזרקו קודם לכן על המיטה בהיסטריה. החלפתי בתנועות כבדות לפיג'מה בשארית כוחותיי, כביתי את האור וזחלתי למיטה. ניסיתי להירדם אבל לפתע הרגשתי ערנית מדי. נאנחתי והדלקתי את המנורה שעל השולחן. מבטי נדד אל מדף הספרים שלא נגעתי בו כבר זמן רב, ואצבעותיי דגדגו מהמחשבה לאחוז באחד מהם.
חזרתי להתכרבל מתחת לשמיכה עם ספר בחיקי. זמן מה חלף כשלפתע דלת החדר נפתחה, ודן עמד מאחוריה, מחייך. הוא היה כבר לבוש בפיג'מה, שערו לח מעט מהמקלחת שבטח לקח. עיניו נצצו בכסף כשאור הירח מחוץ לחלון השתקף בהן, והוא היה נראה כל כך מדהים באותו רגע, למרות שלא ראיתי אותו רק חמש דקות, שבאותה שניה לא היה אכפת לי מה ההורים או גברי או שאר העולם יחשבו.
"הולכת לישון?"
הנדתי בראשי.
"אני יכול להיכנס?" שאל ונכנס מבלי לחכות לתשובה.
"אם אסרב, זה ישנה משהו?" שאלתי בחיוך.
"לא," אמר וטיפס על המיטה לצידי. הוא נשען על הר הכריות שנשענתי עליו וקירב את ראשו אל ראשי, כאילו הוא קורא איתי. "איך את מסוגלת לקרוא בחושך? זה לא מכאיב לך בעיניים?"
"אני דווקא אוהבת לקרוא ככה," אמרתי. "יש ספרים שהאווירה הזאת מתאימה להם."
"כמו מה למשל?" הוא שאל והביט בעיניי.
"כמו…" הסתכלתי על התקרה, כאילו שם אמצע תשובה לשאלתו. "חמישים גוונים של אפור. נורא סקסי לקרוא כזה ספר בחושך."
"תמיד כיף לקרוא פורנוגרפיה בחושך," אמר והעביר יד אחד אל הצד השני שלי, כך שהייתי בין שתי זרועותיו כשפניו מול שלי. "אני חושב שהאווירה הזאת מתאימה דווקא לדברים אחרים," אמר, מעביר את שפתיו על הלסת שלי. הוא הרים יד אחת וסגר בעזרתה את הספר שלי, כשהוא מניח אותו על השידה הצמודה למיטה.
נאבקתי תחתיו. "אני לא סימנתי את העמוד האחרון!"
הוא התעלם ממני, מעביר נשיקות עדינות על הצוואר שלי. העברתי את אצבעותיי בעדינות על עצם הבריח שלו שהציצה מבעד לגופייה הארוכה הלבנה שלבש. "מה אם נריב, דן? מה אז?"
"על מה את מדברת?" שאל ונעצר לרגע.
נאנחתי וראשי השתקע בהר הכריות. "גברי… הוא היום אמר לי כמה דברים והם לא יוצאים לי מהראש."
הוא התרחק מעורי ונראה מהורהר. "מה הוא אמר?"
"הוא אמר שאני מסכנת את הזוגיות של ההורים שלנו. ושאם זה לא יעבוד… זה יהרוס הרבה מאוד דברים." הרגשתי שנכון מאוד להשמיט את מה שאמר על דן.
הוא חייך בשעשוע מתגרה וחזר לטמון את ראשו בצווארי. "אז לא נריב," אמר ועבר לצד השני של הצוואר שלי.
"איזה זוג לא רב?" אמרתי, משעינה את ראשי על הר הכריות. הוא ידע מה הוא עושה… ואת זה הוא עשה הכי טוב.
"תפסיקי לחשוב מה 'אם', נטע," אמר ועלה עם ראשו מצווארי על האוזן שלי. "תתחילי ליהנות בחיים," הוא לחש מול אוזני. הבל פיו החמים ליטף את העור העדין שבאוזן וגרם לי לרטוט מתחת לשמיכה. הנחתי את כף ידי על צד הלסת שלו, כשהוא המשיך להתחפר ולהסניף את שיערי, מחכך את אפו מדי פעם ופעם בעור הרגיש שבחיבור בין האוזן לראש.
"אם יקרה לנו משהו, זה יהיה רק סבל."
הוא לא ענה, ועבר לנשק את פי. לא יכולתי להתנגד לו, זה היה מעבר ליכולות שלי לעצור את עצמי ולהתאפק. והוא ידע את זה. הלשון החמימה שלו עברה בעדינות על שפתי התחתונה, ואז נגעה קלות בקצה לשוני. הוא הניח את ידו בזהירות על המותן שלי, כאילו בוחן את הגבולות, מחכה שאני אעצור אותו. העברתי את אצבעותיי במעלה ובמורד זרועו שעליה הוא נשען על המזרן. ואז עליתי אל הכתף ומשם אל השיער החלק שלו, שהריח הערב משמפו חדש.
אני יכולה להישבע שהוא גרגר בעונג כשסיבכתי את אצבעותיי בשיערו, וקירבתי את ראשו אל פי יותר.
"את רואה שאת רוצה את זה?" אמר אל שפתיי. "אפילו יותר ממני," צחקק, כשהעפתי אותו ממני בחיוך מרוגז מעושה. "אוי, שתוק," אמרתי. הבטתי בו, מנידה בראשי. "אתה עושה רק נזק."
הוא הביט בי בחצי חיוך, שפתיו אדומות ותפוחות מהנשיקה ושיערו סתור ומבולגן. העיניים הטיפה מלוכסנות שלו חרצו חריצים קטנים בצדדים כשחייך, וכשעשה את זה רציתי לנשק כל קמט וחריץ כזה.
"מה את מקשיבה לגברי בכלל," מלמל ברוגז סמוי והשעין את כתפו על הקיר לצדי.
משכתי בכתפי וחזרתי לאחוז בספר, למרות שלא פתחתי אותו כדי להמשיך לקרוא בו. "הוא החבר הכי טוב שלי," לחשתי.
"אני חושב שהוא מקנא."
הבטתי בו. "מה?"
"מה שאת שומעת," אמר. "אני כבר אמרתי לך את דעתי לגבי זה. ואני עדיין חושב שהוא בקטע שלך."
"אל תדבר שטויות, דן. אנחנו כמו אחים."
"למה קשה לך להאמין לזה?" שאל והרים אלי את מבטו. "את יפהפייה, נטע," אמר וליטף את לחיי בגב כף היד שלו. היא הייתה חמה. "וחכמה ומצחיקה וכיפית. אני לא אתפלא אם אני באמת צודק לגביו."
הנחתי את הספר בחזרה על השידה ונשכבתי לצדו על המיטה. "תישאר כאן הלילה?"
הפה שלו התעקם למעין חיוך. "אם את רוצה."
הנהנתי והוא נאנח בעייפות. הוא שלח יד מעברי כדי לכבות את המנורה ואז חזר לשכב על המיטה. חום הגוף שלו קרן מבעד לבד הפיג'מה שלו אל העור שלי, והמחשבה על מספר השכבות המועט שמפריד בינינו חשמלה את תחתית הבטן שלי.
"לילה טוב," אמר ונישק אותי על השפתיים. ליקקתי אותן בחשאי בזמן שהנשימה שלו נרגעה והפכה סדירה, שמחה על כך שחשוך עכשיו והוא לא ראה את זה.